הפעם ניצלתי את התירוץ של יום האישה כדי לדבר עם חברתי הטובה ד"ר נאהיד ע'ני על נשים באיראן ועל עוד דברים שמעניינים את שתינו. נאהיד היגרה מאיראן לקנדה לפני שבע שנים, היא היום אזרחית קנדית ולא יכולה לחזור לאיראן אפילו לביקור. כלומר, יכולה, אבל הסיכון גדול מדיי. חוץ מזה, ד"ר ע'ני היא מחברת הפרסום היחיד בשפה הפרסית שעוסק בפרסית יהודית קדומה (כך הכרנו), חוקרת איראן, ופעילה פוליטית לפחות במרחב הווירטואלי.
Picture from 2011, when we first met.
דיברנו על כל הנ"ל, על מעמד האישה באיראן בתקופות שונות בהיסטוריה, על היעדר חופש הביטוי באיראן ומחוצה לה, ועל העתיד: מה צריך לקרות כדי להגיע לאיראן חופשית, האם יש מנהיגות, ומה יקרה ביום שאחרי.
היינו מדברות יותר, אבל מכיוון שיש בינינו 10 שעות הפרש (לכן שני התאריכים, בקנדה היה 15 באספנד ואצלי 16 באספנד), נאהיד הייתה עייפה ואני הייתי צריכה ללכת לעבודה, קיצרנו הפעם. בטח נמשיך בפעם אחרת, בעיקר אם יהיו תגובות ושאלות נוספות.
בין השאר דיברנו גם על נשים בתקופת שושלת קאג'אר, כלומר נשים איראניות בנות המאה ה-19 פלוס מינוס כמה שנים לכל כיוון. הן לא הורשו כל כך לצאת מההרמון (נאהיד משתמשת במילה הפרסית/ערבית חַרַם, שזה המקור לשם האנגלי Harem, שתושמ"ץ לעברית כ"הרמון"), אבל הורשו גם הורשו להצטלם (ככה זה כשהמלך קונה מצלמה ומתלהב ממנה), ואנחנו רואים נשים עם כיסוי ראש, אבל עם חצאיות מיני.
הנסיכה עצמת אלדולה, בתו של נאצר א-דין שאה קאג'אר. הפסנתרנית הראשונה באיראן, וידעה גם קרוא וכתוב. הקליקו על התמונה כדי לראות עוד תמונות של כוסיות קאג'אריות.
מוסיקת הפתיחה הופכת לאנדר למשך כל הפודקאסט כי השכנים שלי משפצים ולא הייתה הזדמנות אחרת להקליט. אז אני מקווה שהצלחתי לכסות על קולות הקידוח והדפיקות עם מוסיקת הרקע הנעימה, עיבוד של ברק אולייר להמנון "אי איראן".
שיר הסיום הפעם, באופן חד פעמי, הוא לא של קיוסק אלא השיר "עולם אחר נבנה", שכתב פעיל זכויות האדם מאזיאר סמיעי ושרות (בפודקאסט) שירין ארדלאן ואזאדה פראמרזי. המקור שממנו לקחתי את השיר הוא האינסטגרם של נויד ג'האןשיר (קישרתי כי סרטון הווידאו שלו הוא לקט של #בנות_המהפכה, כלומר נשים עם חג'אב על מקל), והנה גם וידאו של שלוש פעילות זכויות נשים ששרות את השיר במטרו של טהראן (הורדתי מכאן, אבל זה בכל האינטרנטים), עם תרגום בשבילכם. הכוריאוגרפיה של הצעד לאחור צעד לפנים בהתחלה זה בגלל בלימה של המטרו.
(ואם הלחן נשמע מוכר…
אני יודעת, אני יודעת, המקור זה Les Souliers, אבל זה מאיפה שזה מוכר לכם).
Podcast: Play in new window | Download