היום, ה-25 בחודש תיר 2577 לעליית כורש הגדול, 1397 להג'רה של מחמד, סוף סוף מגיע הרגע שכולנו חיכינו לו – ספיישל שאלות מאזינים בנושא השפה הפרסית!

איזה כיף, איזה כיף איזה כיף! מלא מלא מלא שאלות של מאזינים… טוב, נדייק. שמונה שאלות של מאזינים, יעקב שלח ראשון, אחרי ששמע את פרק 10 עם שרונה מזליאן ו/או את ציר הזמן 2. ובעקבות ההכרזה על פתיחת הבמה לשאלות על השפה הפרסית, קיבלתי עוד כמה בקבוצת הפייסבוק של הפודקאסט.

השאלה של יעקב היא בהתחלה פשוט כי היא הייתה המוטיבציה לפרק, אבל היא תיענה לקראת הסוף. השתדלתי לסדר אותן לפי הסדר. אם מישהו שלח לי שאלה בפרטי ולא נכנס לפרק, זה בגלל שאני ממש גרועה בלעשות מעקב אחרי כל התכתובות דרך הערוצים השונים, אז אני מתנצלת מראש, פשוט תזכירו לי ששאלתם (אם לא שלחתם מוקלט – שלחו את השאלה מוקלטת), ואכניס אותה לפרק השפה הבא, כי בטוח יהיה! השאלות פה מאוד יפות, אבל אני עונה על כל אחת די בקיצור.

אז בואו נתחיל!

השאלה הפותחת היא שאלתה של יעלי ברנר. אגב, יעלי מסיימת בקרוב תואר ראשון במדעי המחשב ומחפשת משרה ראשונה בתחום התכנות, אז אם יש לכם משהו בשבילה – אתם יכולים להעביר דרכי. בפוסט יש גם קישור לשיחה שלה עם אפי ואיתי בס-עמק.

יעלי:
מהם מקורות השפה הפרסית ולאילו שפות היא דומה?

היי יעלי, אחלה שאלה! השפה הפרסית היא במקור לשונה של מדינת פרס, מה שהיום מחוז פארס באיראן. מכיוון שמשם יצא השלטון, שם המחוז הפך לאֶקְסוֹנִים – השם שקוראים למדינה בחוץ, אבל בפנים תמיד קראו לה איראן, שזו גרסה מנוונת ומקוצרת של מה שהיה לפני 2000-3000 שנה אריאנאם – של הארים. לסגור פיות, מסבירה.

השפה הפרסית שייכת, או אפילו מהווה, את הענף הדרום מערבי של משפחת השפות האיראניות. השפות האיראניות שייכות לענף ההודו-איראני, הנקרא גם הענף הארי, של משפחת הלשונות ההודו-אירופיות. הארים היו חלק מהשבטים ההודו אירופים, ששכנו במקום שהוא לא הודו ולא אירופה, אבל צאצאיהם הגיעו למקומות שהם מהודו ועד אירופה, כשאירופה מבחינה לשונית וגנטית כוללת היום גם את אמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה… מי לא ארי, אתם יודעים? נכון. הגרמנים. הם אימצו את השם… טוב, זה סיפור ארוך, אני מתפזרת. תשאלו בשביל פרק אחר 🙂

מכיוון שאתייחס לשלבים אז חשוב לי לתת כבר עכשיו את התשתית – פרסית מתועדת בשלושה שלבים: פרסית עתיקה היא שפה שקראתי בה כמה קטעים בפרק 21 על דריווש הגדול, פרק משותף עם הדוקטוירים אילן אבקסיס וליאורה רביד מדברי הימים ומהפודקאסט של התנ"ך בהתאמה. היא מתועדת מהמאה השישית עד הרביעית לפני הספירה. פרסית אמצעית מקבילה בערך לתקופת התלמוד, ומתועדת מהמאה השלישית לספירה עד התשיעית ואפילו אחרי. החל מהמאה השביעית אנחנו מדברים גם על פרסית חדשה, אם כי התיעוד המוקדם ביותר שלה הוא מהמאה השמינית לספירה. הסיבה לחור השחור היא חוסר תיעוד. שפה שלא הייתה של השליטים לא זכתה לתיעוד. הסיבה לחפיפה היא… נו, אנשים לא הולכים לישון מדברים בשפה אחת וקמים בבוקר מדברים בשפה אחרת. לכו לקרוא מאמר באתר האקדמיה ללשון עברית ואז טוקבקים בוואללה, ואז נראה אם עדיין יש לכם שאלות.

קיצר, פרסית היא שפה הודו אירופית, וככזאת היא דומה בגדול לכל לשונות אירופה. בהרצאות אני מחפשת דוברים של לשונות אירופיות מכל הענפים – אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית…

אבל אני הכי מעדיפה דוברי רוסית. למה? כי גם בתוך ההודו אירופית יש חלוקות. החלוקה הגדולה היא לשתי קבוצות, לפי מה שקרה לעיצורים וולארים, או וילוניים, כלומר כאלה שבוצעו במקור באותו מקום חיתוך – מקום חיתוך הוא איפה שהלשון נוגעת  – של K, G וכאלה. אני מקווה שההסבר ההיה מספיק ברור, בלשנים, אני מקווה שלא פישטתי יותר מדיי, כי פישטתי ווהו ווהו. בקיצור, יש שני גורלות עיקריים לעיצורים ממקום החיתוך הזה, שמחלקים את השפות ההודו-אירופיות לשתי קבוצות בשם סטם וקנטום. קנטום זה מאה בלטינית, סטם זה מאה באווסטית, שהיא שפה איראנית מזרחית עתיקה, ובה נכתבו כתבי הקודש הזורואסטריים.

גם הענף הארי וגם הענף הסלאבי, שאליו שייכת הרוסית, שייכים לקבוצת ה-סטם, ולכן פרסית יותר דומה לרוסית מאשר לשפות אירופיות מערביות (מאה ברוסית זה סְטוֹ, ובפרסית סַד).

אפשר לראות את ההודו-אירופיות של השפה גם במורפולוגיה, גם קצת בתחביר, וגם באוצר מילים. למרות שהשפה שאלה המון מילים משפות אחרות, בני המשפחה מדרגה ראשונה נשארו הודו אירופיים: پدر، مادر، برادر، دختر – האמת היא שגם خواهر – אחות, ו- پسر בן, אבל כדי להסביר את הראשונה צריך מספר מעתקי הגאים שאין לנו כוח אליהם כרגע (אבל אפשר לשאול לפרק אחר!), רק אציין כרגע שהצלילים S ו-H – אל תתחילו אפילו לנסות להתאים אותו בין שפות בלי קורס פונולוגיה הודו אירופית ברמה אוניברסיטאית. پسر גם עבר הרבה תהליכים ותהפוכות, וגם המילה המקבילה לא קיימת באנגלית, אז חבל לי כרגע על הזמן.

גם במספרים יש דמיון, אם כי אלפי שנים בנפרד קצת טשטשו אותו, במיוחד אם השפה שאתם משווים אליה היא אנגלית. אבל הנה המספרים בפרסית (שירה עד 10). המספרים שממש נשארו דומים הם دو، چهار ובפרסית עתיקה זה caθwuar, עוד יותר דומה ל-quatro, پنج، شش، هفت כמו hepta, אני לא יודעת אם לאוזן שלכם هشت גם דומה ל-octa، ואז نه ו-ده. גם רוב איברי הגוף נשארו דומים, אם כי כאן היו כבר שאילות מערבית. אבל מילים כמו لب، ناف، پا עדיין דומות למילים המקוריות.

במורפולוגיה אפשר לראות דמיון קודם כול באופן הנטייה. כמו רוב השפות ההודו אירופיות כיום, רוב הנטייה היא מדביקה, כלומר יש בסיס ועליו מדביקים תחיליות וסיומות. בסיס, תחיליות וסיומות, אלה צורנים, או מורפמות בלע"ז. צורן הוא היחידה הקטנה ביותר שנושאת משמעות, וברוב השפות זה חלק ממילה ולא מילה שלמה. זה בניגוד לשפות שמיות, כמו עברית, שבהן הנטייה משורגת, ולכי תסבירי לתלמיד עברית איפה מתחיל ואיפה נגמר כל צורן. שורש ומשקל או בניין זה ממש לחזקים.

אם יודעים שפות הודו אירופיות פחות מנוונות מאנגלית, אפשר לראות דמיון גם בצורנים עצמם, למשל בסיומות הפועל לפי גופים: סיומת הגוף הראשון ביחיד זה ـَم כמו I am (אותה סיומת בכל הנטיות, איזה כיף להודו אירופים האלה!), סיומת הגוף השלישי ביחיד היא ـَد – מי שיודע לטינית או צרפתית, מכיר את זה כ-T בסוף הנטייה. וברבים – ـَند – כמו ent בצרפתית.

אגב, לחברי הטוב ירון שהרבני יש תיאוריית קונספירציה שכל האותיות השקטות בסופי מילים בצרפתית נועדו כדי לשמור את העם אנאלפבית וכך יותר קל לשלוט בו, אבל האמת הפשוטה היא שבלטינית, וכנראה גם כשהתחילו להעלות את הצרפתית על הכתב – עדיין ביטאו אותן, אבל כמו שקרה בין פרסית עתיקה ואמצעית – כל מה שאחרי הטעם נשחק ונפל, ולא מבטאים אותו יותר. אז בפרסית, מכיוון שהיו כמה חילופי כתב, פשוט כל שיטת כתב תיעדה את השפה הקיימת, אבל בצרפתית לא החליפו שיטת כתב אז עדיין כותבים את האותיות שלא מבטאים.

להוסיף עוד אם יהיה זמן: هست، بود، زن، مرد، مردن، گرفتن، دادن… (לא היה לי זמן בסוף, תצטרכו ללמוד פרסית)

יוחאי בן עמי:
האם יש באיראן שפה רשמית שמשמשת את השלטון ודחקה דיאלקטים מקומיים, כמו בהרבה ארצות אחרות?

בוודאי!

פרסית היא הלינגואה פרנקה של איראן, כלומר השפה המשותפת לכולם, גם אלה שמדברים בבית אזרית, שהיא בכלל דיאלקט טורקי, וגם אלה שמדברים בבית בלוצ'ית וגם אלה שמדברים בבית זאזאכי וכו'. כמו שאנגלית היא הלינגואה פרנקה הבינלאומית.

בשלבים המוקדמים אי אפשר ממש לדבר על דחיקה, כי מה שתועד הוא מה ששרד, אבל אפשר לשער בביטחון של כ-117% שהיו עוד דיאלקטים מקומיים, ואפשר אפילו לדעת פחות או יותר איך נשמעה השפה המדית – לשונה של מדי, האימפריה הקודמת (ואם אתם לא יודעים על מה אני מדברת אז מהר להקשיב לפרק 11 עם אילן וליאורה, על כורש הגדול!). השפה אמנם לא מתועדת בשיט, אבל כל הדיאלקטים האיראנים הלא-פרסיים שמדוברים באיראן כיום הם צאצאים שלה, ויש השפעות שלה גם על הפרסית, כבר משלב הפרסית העתיקה. אנחנו יודעים את זה לפי מילים שמשקפות פונולוגיה שאינה דרום-מערבית. המדית שייכת לאותו ענף איראני כמו האווסטה, לשון כתבי הקודש, שכן מתועדת (בגדול יש פרסית, שהיא דרום מערבית, רוב הלשונות, שהן מרכזיות, ושפה אחת צפון מזרחית – בקטרית, שאפילו אני לא יודעת בה כלום).

אז בשלבים המוקדמים זה פשוט עניין של תיעוד, אבל כבר משלב הפרסית האמצעית אפשר לדבר גם על דיאלקטים בתוך הפרסית עצמה. פרסית אמצעית מתועדת בשני דיאלקטים – מניכאי (הדת של הנביא מני, דת גנוסטית משוגעת לגמרי שאולי שווה לעשות עליה פרק, אבל הוא יהיה לי קשה כמו הפרקים ההיסטוריים אז אני מדחיינת), וזורואסטרי, שנקרא גם פהלווי. בתקופה האמצעית מתועדים עוד דיאלקטים, כמו סוֹגדית – שהיא שפה מרכזית ממזרח איראן הגדולה (אם השם "איראן הגדולה" לא מוכר לכם אז אני ממליצה לכם על פרק 16 עם מקס מלאקנד על בח'ארה, ועל תחילת ציר הזמן 2, בפרק 17!), ופרתית, לשונה של מדינת פרתיה אשר בצפון איראן.

היום יש המון דיאלקטים, ורובם בתהליך של גסיסה. בהמנון הקאג'ארי אפילו יש שורה שחוזרת – همه با یک نام و نشان، به تفاوت هر رنگ و زبان – לכולם יש שם אחד (איראן), עם הבדלי צבע ושפה. הפהלווים – משפחת המלוכה האחרונה – הייתה בערך השליט היחיד שניסה לדכא את הדיאלקטים המקומיים כדי לתת ציביון אחיד וזהות אחידה לכל הממלכה, אבל בגדול כמעט כל איראני שלא גדל בטהראן, יודע עוד דיאלקט אחד לפחות. לא כל הדיאלקטים המדוברים באיראן הם איראנים בכלל.

אור-אל ביקש לדבר על דיאלקטים, ובמיוחד האזרים – אפילו לא ביקשתי ממנו להקליט, ואני לא מבינה איך בלשן מדופלם כמוהו, שמלמד בלשנות וכל מיני שפות בקולג' שהוא הקים בעצמו עם השם של סבא וסבתא שלי (סיפור אמיתי!), שכבר בתיכון התלונן לי שהמורה לא מבדילה בין פרסים, ערבים וטורקים וקוראת לכל השפות האלה "השפות הערביות" – איך אדם כה משכיל יכול לבקש לדבר על דיאלקטים אזריים בתוכנית על פרסית! באד'רבאיג'אן מדברים דיאלקטים תורכיים. הכורדים באזור מדברים דיאלקטים איראניים מרכזיים, זה נכון. אבל הם לא אזרים. בקיצור – "boş ver ya!" (שזה, בתרגום מאוד חופשי, "צ'כח מזה" באזרית).

אז הדיאלקטים המדוברים באיראן שייכים לכמה משפחות שונות לגמרי – יש ערבית וארמית, שהן שמיות, דיאלקטים תורכיים, והמון דיאלקטים איראנים-מדיים. אני את ה-MA שלי עשיתי על הדיאלקט של און מהלה, שזאת השכונה היהודית הצפונית בעיר יזד. ונחש מה? בין השכונה היהודית הצפונית לבין הדרומית עובר שביל עפר, והם לא מדברים אותו דיאלקט וגם לא מתחתנים אחד עם השני! בנוסף לכך יש ביזד דיאלקט זורואסטרי שהוא שונה לחלוטין ובלי הבנה הדדית, והמוסלמים מדברים פרסית במבטא מקומי.

לגבי דיכוי, מצד אחד מערכת החינוך דורשת שפה אחידה, ויש על כך מחאות מקומיות מדי פעם. מצד שני, האשמה העיקרית בגסיסת הדיאלקטים – עזבו את תקשורת ההמונים ותהליכים גלובליים שקורים בכל העולם – לדור השני יש חלק גדול מאוד באיבוד הדיאלקטים. עד לפני ממש כמה שנים, ילדים התפדחו שההורים שלהם מדברים דיאלקט ולא פרסית. רק בשנים האחרונות התפתחה שוב גאווה של דו לשוניים. לגבי השלטון גם יש צד שני: הפרהנגסתאן – האקדמיה ללשון פרסית, וגם גופים בינלאומיים לשימור שפות – מקצים תקציבים ומאמצים לא מבוטלים לתיעוד ושימור הדיאלקטים הקיימים, כדי שלא יאבדו.

אז הצפי כמה שנים קדימה הוא שכנראה הפרסית באמת תשתלט, בעיקר בגלל תהליכים תרבותיים וחברתיים שקורים בכל העולם, אבל החדשות הטובות הן שלפחות יישאר להם תיעוד, בניגוד למאות ואולי אלפי שפות שמתו בלי שנדע שהיו קיימות בכלל.

אורי:
מה המקור של מבנה המשפט שלהם?
ואם זה משהו הודו-אירופי, למה אנחנו לא רואים את זה באנגלית למשל?

אהבתי שאמרת "מה עבר להם בראש", כאילו שדוברים ילידיים של שפה באמת מתכננים את המשפט שלהם בקפדנות. זה כמו שאני אגיד "מה עבר להם בראש כשהם הביאו שלוש בנות ואף לא בן אחד?". התפתחות שפה זה משהו שקורה, אז אם יש תלונות בבקשה בשלושה עותקים לאהורה מזדא, או לשד בלילת השפות (המצאתי אותו עכשיו, אתה יכול גם להגיש לאלוהים שלנו שבלל בבבל).

ולענייננו: אורי ג'אן, אם תשווה הכול לאנגלית לא תגיע רחוק. אנגלית השתנתה המון במהלך השנים, ועדיף להסתכל על שפות אחרות, שהתנוונו פחות במהלך השנים. OK, עכשיו אנחנו רואים שגם בהן לרוב הפועל הוא במקום השני במשפט, אז יש לנו באמת שאלה טובה J

אגב, כשהתחלתי ללמוד פרסית אמרו לנו שגם בגרמנית הפועל בסוף המשפט, אז די עם המיסקונספציה הזאת. בגרמנית זה לא קורה תמיד: זה קורה רק בפסוקיות, או כשיש צורות פועל מורכבות – כלומר צורות שמורכבות מפועל עזר נוטה וצורה קפואה. למשל I have seen, he has seen, we had seen – seen  הוא צורה קפואה, והפועל to have הוא שנוטה. אז הדוגמה שנתן לי גרמניסט הבית המתרגם אביעד שטיר כפרעליו, היא I have Thamar yesterday at the train station seen. במשפטים ראשיים עם פועל פשוט, זה לא קורה. תודה, הוצאתי את זה מהמערכת. ועוד דבר, שאתה אמור לדעת, הוא שגם בפרסית מדוברת כבר מעבירים את הפועל למקום השני במשפט ולפעמים גם לראשון, אם לא צריך לומר את הנושא מפורשות.

אבל איך בכל זאת קרה שהפועל במקום האחרון? האמת היא שזו לא ממש תכונה הודו אירופית. ברוב השפות שיש בהן סדר מילים קשיח, הפועל הוא במקום השני, כי הוא היה בלתי מוטעם, והמקום השני במשפט הוא מקום נפלא לשים בו דברים בלתי מוטעמים (לך אני יכולה לומר אנקליטיות, אבל המאזינים האחרים ילכו לאיבוד). לא המצאתי את זה בעצמי, לחוק הזה, של אנקליטיות במקום השני, קוראים חוק וקרנגל. הוא קיים בשפות הודו אירופיות, אבל גם בעברית מדוברת ילדותית אפשר לשמוע דברים כמו: אני אבל לא הלכתי! וגם במשפטים כמו – אני יותר לא יכולתי, שים לב להטעמה של "יותר.

אמרתי בשפות שיש בהן סדר מילים קשיח. בפרסית עתיקה, כמו גם באחיותיה סנסקריט – השפה הקלסית של הודו – ואווסטית, לשון כתבי הקודש הזורואסטריים – סדר המילים לא היה קשיח, כי היו יחסות. יחסה היא סיומת שמציינת את התפקיד התחבירי של המילה במשפט. באנגלית נשארו רק שתי יחסות – היחסה הכללית, הבלתי מסומנת, ויחסת הקניין שמסומנת ב-S, כמו ב- Ori's question.

בכינויי הגוף באנגלית יש גם עוד יחסה – אנחנו רואים שיש שלוש צורות שונות לפי התפקיד התחבירי – I, me, my; he, him, his. אז בהודו איראנית הקדומה, כפי שאנחנו מכירים מסנסקריט ואווסטית, היו שמונה יחסות. רובן מתועדות בפרסית, אבל קשה לדעת אם כבר היה צמצום יחסות או שפשוט לא היה הקשר מתאים לכולן. מהשוואה לשפות האחרות נראה שהיה צמצום. איבדתי אתכם כבר? הכוונה היא ש"שלי", "לי" ו"על ידיי" זה אותה יחסה, בזמן שבסנסקריט זה עדיין נפרד. אבל ברגע שהתפקיד התחבירי ברור מהמורפולוגיה, כלומר ממבנה המילה – מהצורנים שאנחנו רואים בה – סדר המילים הוא פחות חשוב, וכך כל שפה בעצם מתפתחת עצמאית באיזה כיוון שיוצא לה.

איך פרסית התפתחה כך שהפועל בסוף, זו שאלה ממש טובה. קשה לי לדמיין אותה אחרת בכל השלבים חוץ ממדוברת, אבל נראה שהמעבר ממש קל. אז אולי בעצם זה תמיד היה רק בשפה הספרותית, כעוד אמצעי למרוט את עצביו של הקורא, ובעצם במדוברת דיברו תמיד נורמלי?

לפי טקסטים בפרסית קלסית ובטקסטים קדומים אחרים יש מצב שכך היה הדבר, אבל אין לדעת.

אילן שאל שתי שאלות. אני מפרידה ביניהן כדי להתאים לסדר ההגיוני של הפרק…

שאלה נוספת של אילן: אילו מילים יווניות נכנסו לפרסית (בדגש על המילים שנכנסו גם לעברית)?

יפה! אנחנו נכנסים לחלק של ההשפעות על הפרסית, ומכיוון שיוונית הייתה ראשונה, עוד לפני הערבית, ואחר כך גם דרך הערבית, (וגם להיפך, אבל זה בשאלה הבאה), אז נתחיל איתה.

שאילות מיוונית קרו בשני שלבים – בפעם הראשונה בשפות אמצעיות. גם כשהיוונים שלטו באיראן (לא זוכרים?! חזרו לפרק 14!) ומאוחר יותר, כששאפ'ור השני עשה פרויקט ענק של תרגום ספרות פרסית יוונית ולטינית לפרסית (חלק מהמילים היווניות הגיעו לפרסית דרך לטינית), ובפעם השנייה דרך ערבית, אחרי שהערבים גילו את הספרות היוונית. רגע, רגע, אשנייה, יש לי את זה ביותר מתנשא: אחרי שהערבים גילו שאפשר לכתוב וגו'. (יסלחו לי חבריי הערבים, בתור ישראלית אני חולה על התחת שלכם, אבל בתור איראנית אני חייבת להתנשא עליכם).

כמו כל שפה של שליטים ושל תרגום, חלק מהמילים שרדו רק לאותו פרק זמן וחלק הפך לחלק מהשפה.

אילן שאל בדגש על מילים שנכנסו לעברית, כי הפרק הבא של דברי הימים יוקדש למילים יווניות בעברית, וכשיעלה אז גם אקשר מגוף הפוסט. אז בואו נתחיל מהמילים האלה, באמת, ובפרסית חדשה:

המילה "חוק" ביוונית, nomos, נכנסה גם לעברית וגם לפרסית בתור חוק חברתי: בעברית נימוס, ובפרסית ناموس – כפי שאמרה לח'אמנהא'י הבחורה עם המסכה האדומה שהבאתי בפרק 18 – تو بی ناموسی – אתה חסר נימוס, אבל במשמעות הרחבה יותר של ברברי.

מילה שמתחרזת בפרסית עם נאמוס היא פאנוס – פנס. מיוונית phanos, מהשורש phainein "לגלות, להראות, להאיר", שממנו יש לנו גם פנומן וגם פנטזיה.

ומילה שמתחרזת בעברית עם נאמוס היא קולמוס, ובפרסית – قلم (השאילה כנראה עברה דרך ארמית וערבית לפני שהגיעה לפרסית).

נכון אסימון? אז תקשיבו איזה קטע: אסימון זה מטבע כסף, מיוונית כמובן, ובפרסית, שאילה מהתקופה הטרום אסלאמית, זה הפך ל-סים. ורוצים לשמוע עוד קטע? זה לא קשור ליוונית אלא תרגום של ביטוי אנגלי בפרסית ובעברית גם יחד – דוזארי זה מטבע קטן ששימש לטלפון, וכשרוצים לומר בפרסית שנפל למישהו האסימון, אז אומרים דוזאריש אפתאד – נפל לו הדוזארי! באנגלית זה פני.

טוב, דרכמות ודינרים זה לא חוכמה, נכון? שמות של מטבעות עוברים. בפרסית זה דרהם ודינאר.

גם שמות של אבנים טובות כמו אזמרגד ויאקות זה לא חוכמה, אבל מה שיפה זה שיאקות זה מ-hyacinton ביוונית, שזה גם שם של צבע כחול עמוק (ולכן ספיר – אבן חן בצבע כחול עמוק), אבל גם של פרח, שבפרסית בכלל קוראים לו סֹמְבֹּל. אפרופו סמבל, גם סימבול הגיע לפרסית. אז יקוט, אם את מקשיבה, השם העברי שלך הוא ספיר.

מישהו בשרשור הציע את המילה נעימה במשמעות מנגינה. אז נכון שזה לא מאותו שורש של נעים בגב, אבל לפי האטימון הערבי שהגיע גם לפרסית – نغمه (היי, גם את זה יש לנו בהמנון הקאג'ארי – همه شاد و خوش و نغمه زنان – כולם שמחים, מאושרים ושרים – אני חייבת כבר לעשות את הפרק הזה על חמשת השירים הלאומיים…), ולפי אטימונים – אטימון זאת מקבילה מאותו שורש בשפה אחרת, שלא תמיד יש לה אותה משמעות – לפי אטימונים בשפות שמיות אחרות כמו ארמית וסורית, זה כנראה שמי מקורי. טיפ: בכלל במילים עם האות ע', אבל במיוחד כשהמקבילה של ע' בעברית היא غ – זה בד"כ שמי אצלי.

מה עוד? אקלים, מ-klima היווני, אבל בפרסית, כמו בערבית, اقلیم זה יותר בקטע של אזור. טקסט קנוני הוא טקסט בסיסי ומחייב, בפרסית قانون זה חוק, מיוונית Kanon. זוג – בפרסית زوج، ביוונית zugon שהוא, שימו לב – העול שמחבר שני שוורים! השורש ההודו אירופי הוא אותו שורש של junction – צומת או מחלף, conjunction מילת חיבור, כמו "ו-", וגם סנסקריט yoga, שזה מילולית "חיבור, רתימה", מהשורש yuj "לרתום". מלא זמן לא עשיתי פה פרסומת עצמית, אז רק אומר שאני מכניסה את האטימולוגיה הזאת של זוגיות לחופות שאני עורכת, ומסיימת בכך שאני מאחלת להם שהזוגיות שלהם, או שלהן, תהיה כמו חיבור יוגי ולא כמו עול של שני שוורים.

האמת, לא חשבתי על זה אבל אולי חשוב לומר – יוונית היא גם הודו אירופית, ולכן יש מילים שהן התפתחות משותפת, אבל אפשר לזהות את השאילות קודם כול לפי האות ق אם זה נעשה דרך ערבית, כמו ב-قلم، قانون، قالب "מסגרת", שנשאל לערבית דרך کالبد בפרסית, שזה גוף – קורפוס, ואז שינה משמעות וחזר גם עם המשמעות החדשה. זה קורה המון. ב-זוג' אפשר לדעת שזה עבר קודם בערבית, כי בפרסית ג ו-ג' הן שתי פונמות נפרדות – גם ז' היא נפרדת, ובערבית יש רק אחת, שמבטאים אותה ג, ג' או ז' בדיאלקטים שונים (כבר התנשאתי היום על הערבים בשם העם האיראני?). וגם לפי האות הראשונה, אבל בשביל זה צריך לדעת פונולוגיה הודו אירופית, ולדעת ש-Y בסנסקריט היא עדיין י' (כנראה) בפרסית אמצעית (בשאלה הבאה תבינו למה כנראה), אבל בפרסית חדשה היא הופכת ל-ג'. אני לא אעשה לכם כאן שיעור שלם על מה שקורה לכל אות בשפה כי אותי זה מלהיב אבל אני חוששת לאבד אתכם, אז רק אומר שהאטימון של זוג – יוגה בפרסית הוא جفت، שהיה בפרסית אמצעית yuxt. כשמכירים את כל התהליכים והמעתקים שעברו השפות, זה לגמרי הגיוני, אבל אני מבינה את ההדיוטות שאומרים שבאטימולוגיה אין חשיבות לתנועות, וגם העיצורים לא כל כך חשובים.

טוב, יש עוד המון מילים יווניות שנכנסו לפרסית, ולכן יש להן לא ערך אחד באנציקלופדיה איראניקה, כי אם שניים! מוזמנים לשם! אנחנו צריכים להמשיך.

עשהאל יודע את התשובות לכל השאלות הבאות, כי הוא היה בכל ההרצאות שלי וקרא את כל ספריי, אבל הוא חושב שיהיה מעניין לשאול. הוא לא הספיק לשלוח הקלטה בזמן, אז צק צק צק. אני אצטרך לקרוא את שאלתו (בפודקאסט ביחד, כאן כשלוש כותרות משנה נפרדות)

– איך זה שפרסית עתיקה נכתבת בכתב יתדות (כמו אכדית)?

הבנתי אותך. אתה רוצה שאדבר על האמת הכואבת, שלפרסית מעולם לא היה כתב משלה. אז בואו נפתח את זה וגם נתנשא, כי אנחנו יכולים.

אמנם את הרעיון של כתב יתדות שאלנו מאכדית, אבל אם תסתכל על כתובות בפרסית, באכדית ובעילמית (יש כמה כתובת תלת לשוניות כאלה, למשל כתובת בהיסתון, שקראתי ממנה קצת בפרק על דריווש), תראה שכתב היתדות הפרסי הרבה יותר חתיך. וגם יותר חכם.

אני פשוט שמה לכם פה שלוש כתובות זו לצד זו, וישר תזהו את האיראני.

כי אנחנו פישטנו את כתב היתדות, גם מבחינת הניקיון ובעיקר מבחינת היעילות. כתב היתדות האכדי הוא סילבאר, כלומר כתב סילאבי – שבו כל סימן מייצג הברה שלמה. זה אומר שיש סימון לגמרי שונה ל-ma, me, mi, mo, mu. כמו שפת האם השנייה שלך, יפנית (מה שאני אוהבת ביפנית זה את החמישיות החמודות האלה, ta, te, ti, to, tsu ו- ha, he, hi, ho, fu) עכשיו, אכדית משווה ומעלה, כי יש בה גם יתדות נפרדות להברות סגורות, ובנוסף גם אידיאוגרמות משומרית – מילים שהיא לקחה עז עיז, והכניסה לשפה האכדית. בקיצור – ח'ילי שלוע' פלוע'ה! בלגן אטומי. בלגן, אגב, זו אחת המילים שהעברית קיבלה מפרסית, אבל אף אחד לא שאל אז זה יהיה לפרק אחר.

בעילמית אני הרבה פחות מבינה, למרות שזה ביזיון עם שם כמו שלי ומקצוע כמו שלי להיות כזאת שלא למדה עילמית (איזה בעסה עם העברית הזאת, בפרסית יש צורת פועל מיוחדת כדי לומר את זה), אבל בעין זה נראה פחות חתיכי. אם יש פה מומחה לשפה העילמית – הביאוהו הלום! אני אדרוש גם בשלומו של פרופ' רן צדוק, המומחה העולמי לשפה העילמית, שייעץ לי כשחיפשתי לבתי שם עילמי טוב, אחרי שלאח הגדול שלה קראנו על שם כדרלעומר מלך עילם.

בפרסית יש גם קצת יתדות שמייצגות הברות (רק פתוחות, סגירה עושים בנפרד), אבל גם עיצורים ותנועות בנפרד, כמו בשפות נורמליות כספרדית. ואני אומרת ספרדית ולא אנגלית, כי enough is enough. מכירים את זה? כותבים ghotib ואפשר לקרוא את זה fish, כי זה  gh as in enough,O as in women, ti as in action and b as in climb. ומי שרוצה לפענח בעצמו את כתב היתדות הפרסי כפי שעשו זאת מפענחי הכתב המקוריים – יש ספר מצוין שבסופו חידת פענוח עצמי של כתב יתדות פרסי. קוראים לו מגילת אסתר מאחורי המסכה, ואם עדיין אין לכם עותק – אפשר לתקן את זה בקלות!

ואני עוד אמרתי שאין פה מספיק פרסומת עצמית. פייי!

לסיכום היתדות, אנחנו לקחנו מהם את הטכנולוגיה, אבל שיפרנו אותה מאוד. זה כמו שאומרים שהפולנים המציאו את מושב האסלה ואז באו האמריקאים והוסיפו את החור באמצע.

אוי, הגעתי לשפל לא ייאמן של בדיחות סבא. למרות שסבא שלי לא היה מספר בדיחות כאלה.

(המשך של איך זה ש…) פרסית אמצעית נכתבת בפהלווי (שזה משום מה גם שם השפה?), האם זה התגלגלות של כתב יתדות? ומה הקשר לפרתית ואכדית?

יאללה, הלאה. פרסית אמצעית נכתבת בשני כתבים שונים. מניכאית בכתב סורי, שלמיטב ידיעתי לא שונה מהכתב של הארמית הסורית, והדיאלקט הזורואסטרי, שנקרא גם פהלווי, נכתב בחריטה על אבנים או בספרים, בכתב ששאול מארמית אבל אללה יוסתור מה הם עשו איתו. גם כאן עקרונית שאלו את הטכנולוגיה אבל ערכו בה התאמות. למשל למה צריך 22 אותיות אם אפשר 14? אז שיהיה 14 אותיות! בהרצאות שלי על תולדות השפה הפרסית אני מחפשת איזה גדי, גידי, רון או נועם כדי לכתוב את השם שלהם על הלוח. כי ג, ד ו-י' זאת אות אחת, וגם נ,ו,ע ו-ר. אבל לא להתבלבל, זה שיש אות אחת לכמה פונמות שונות לא אומר שיש לאות הזאת רק צורה אחת! כמו בערבית, יכולות להיות לאות צורות שונות אם היא מתחברת קדימה, אחורה או בכלל לא.

אגב, בכל פעם שאני מגיעה לאולפני התאגיד במודיעין אני מתפעלת כל פעם מחדש מהלוגו של "כאן" עם האות "כ" בפרסית אמצעית, וכל פעם מחדש נזכרת שזה לא הלוגו של כאן אלא של ערוץ 9 השכן. הנה תמונה שלקוחה מידיעה בפורטל מודיעינט.

אז זאת התפתחות של כתב היתדות ככל שהכתב הארמי הוא התפתחות של כתב היתדות. יש איזשהו קשר, אבל הוא מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד רופף. יותר נכון יהיה לומר ששוב לקחנו מהשכנים את הטכנולוגיה ושכללנו אותה.

אין ממש קשר לאכדית, אבל רגע הנה מצאתי לך קשר טיפולוגי מאוד רופף (קשר טיפולוגי זאת אומרת טיפוס של שפה, שהנה עוד מילה יוונית שנכנסה גם לעברית וגם לפרסית, אבל לפרסית זו שאילה ממש מאוחרת, דרך צרפתית – תיפ, וכשרוצים לומר שמישהו חתיך או שלמישהי יש אחלה אסטאיל, אז אומרים خوشتیپ). איפה היינו? קשר טיפולוגי בין שפות לא חייב להיות קשר גנטי, כלומר מוצא משותף, וגם לא תמיד קשור להשפעה הדדית. זה פשוט אומר שיש להם מאפיין דומה. אז גם באכדית וגם בפרסית אמצעית יש אידיאוגרמות – מילים משפה זרה שכתובות as is, ולפחות לגבי פרסית הסברה הרווחת היא שהן בוטאו בפרסית. זאת אומרת שכתבו סוסיא וביטאו אספ, כתבו שם וביטאו נאם. באכדית יש אידיאוגרמות שומריות.

פרתית היא שפה איראנית מהענף המדי, גם היא מתועדת בכתבים מניכאים.

– איפה פרסית יהודית נכנסת לחגיגה?

פרסית יהודית היא נושא הדוקטורט שלי, אז תיזהרו כשאתם שואלים אותי עליה. אני אצרף אותה גם לחגיגה של הדיאלקטים וגם לנושא השאלה של עשהאל, שהיא כתב.

קודם עשהאל: פרסית חדשה נכתבת במספר כתבים. בפרק 16 דיברנו עם מקס מלכיאל על התאג'יכית, שהיא תכל'ס פרסית בכתב קירילי (כולם יודעים שתכל'ס היא חלק מהמרכיב העברי של העברית, כן? עם מעבר דרך יידיש, אבל זה במקור תכלית. גם בגרמנית אומרים רעדן תכל'ס – לדבר תכל'ס, מיידיש). התיעוד הקדום ביותר של השפה הפרסית החדשה היא פרסית יהודית קדומה, וספציפית כתובות סלע שכתבו סוחרים בתנג-י אזאו באפע'אנסתאן, כנראה לפני מותם במדבר. פרסית יהודית זה אחלה של דבר למחקר בלשני, כי אין לה מחויבות לקונבנציות אורתוגרפיות, או בלשון בני אדם – אין לה מחויבות למוסכמות כתיב, ולכן כותבים בה כמו ששומעים. כך אנחנו יכולים לדעת, למשל, שכבר במאה ה-16 היו כבר תופעות שנחשבות היום לתופעות של מדוברת בלבד. זה חוץ מתופעות שקיימות גם בפרסית קלסית. אבל לא שאלת על זה, אז בוא נמשיך.

לגבי ההבדל בין פרסית יהודית לבין דיאלקטים – תקשיב טוב, ישראל, אתה לא בדיוק שאלת על זה אבל זה עלה בתת שרשור איתך: פרסית יהודית אלה וריאנטים שונים של פרסית – אותה שפה איראנית דרום מעברית – שיש ביניהם הבנה הדדית. הם שימשו לכתיבת דברים שיישארו לנצח, כמו תפסירים – פירושי מקרא וכו', וגם להתקשרות בין קהילות איראניות שונות. יש בהם השפעות מקומיות קטנות מאוד. הדיאלקטים האיראנים, לעומת זאת, רובם צאצאים של מדית – לא כולם. שיראזית צאצאית של פרסית אבל כבר יש פחות הבנה – ואין ביניהם הבנה הדדית. בלשן יכול להסיק מאחד על השני (כשאני מקשיבה לבייביסיטר שלנו מדברת עם אחיה בטהראנג'לס, אני מבינה חצי כי הם מדברים כרמאנית ואני עשיתי MA על יזדית ולמדתי אצפהאנית, שתיהן שפות מדיות).

לאלה מכם שתוהים למה לתאג'יכית ודרי קוראים שפות למרות שהן דיאלקטים של פרסית ולדיאלקטים המקומיים קוראים דיאלקטים למרות שהם שפות נפרדות – ההגדרה של שפה לעומת דיאלקט היא לא בלשנית: שפה היא דיאלקט עם צבא וצי. אפשר גם להוסיף – דגל והמנון.

הווידאו הנצפה ביותר שלי ביו-טיוב הוא תיאור של הדיאלקט האצפהאני. אתם מוזמנים לצפות (התמסיר נמצא בבלוג שלי, הנה כאן).

https://www.youtube.com/watch?v=t1BvAUGGHMY

אנחנו נדבר על דיאלקטים מדים, ובמיוחד על הכאשית, גם באחד הפרקים העתידיים, עם אלהאם אברהמיאן אבראני, שמנהלת קבוצת פייסבוק בשם dote pire kashi, שבזכות היותי בלשנית כה מוצלחת, הבנתי ישר ששמה "בנים ובנות כאשאנים".

והגענו לערבית!!!

אילן, שאלה שנייה: כיצד הערבית והפרסית השפיעו זו על זו, מבחינת אוצר מילים, דקדוק, תחביר, הגיה וכו'…

הו וואו, המון.

קודם כול אוצר מילים, שאילות הדדית تا دلت بخواد.

בשני הכיוונים:

ערבית הייתה השפה של כתבי הקודש והלינגואה פרנקה של האזור במשך כמה מאות שנים אחרי הכיבוש הערבי, אז ברור שמדענים ופילוסופים איראנים שרצו להגיע ליותר אנשים וגם להישאר בנצח, כתבו בערבית: סיבויה (בעל ריח התפוחים), שהיה הבלשן הערבי הראשון, ההיסטוריון והאסטרונום בירוני, המתמטיקאי אלח'ורזמי שעל שמו אלגוריתמים ולוגריתמים, ועל שם ספרו الجبر والمقابلة נקראת האלגברה.

אגב, יוצא לי להרצות לא מעט לקורסי ערבית בצבא. המרכז האקדמי שלם, שבו אני מלמדת, נותן לחיילים הרצאות העשרה וימי עיון על חשבונו (מפקדים וקצינות חינוך, לידיעה ולנקיטת הדרוש!), ואני אחת האופציות הפופולריות לקורסי שפה. בקיצור, אני גורמת להם להתבאס שהם לא למדו פרסית, ואז תמיד יש מישהו שמנסה לנחם את עצמו ואת חבריו "אבל אנחנו המצאנו את האלגברה", ואז אני קוברת סופית את גאוות היחידה שלהם באמרי שאלח'ורזמי היה מח'ורזם, שזה באיראן הגדולה.

קיצר, כשאיראנים כותבים בערבית, קורים שני דברים: הערבית מחלחלת לפרסית דרך הספרות ודרך האליטות, בעיקר כשספר הקודש גם כתוב בערבית, והפרסית מחלחלת אף היא לערבית, דרך כתביהם וגם דרך העם (יש כמה מילים פרסיות אפילו בקראן, כך שזה מן הסתם התחיל עוד קודם, אבל אמרו לי שלומר לערבי שבקראן יש מילים פרסיות זה כמו לומר לאיראני שהוא ערבי. אז בואו נתרחק שנייה מהסכסוך הזה).

למרבה המזל, בבית עדיין המשיכו לדבר פרסית, ומקס (שוב לקשר לפרק 16?) הזכיר את המלך הסאמאני שמשורר החצר שלו כתב לו שיר הלל בערבית, והוא ציווה עליו לכתוב בפרסית, تا خاص و عام منفعت باشد – כדי שהאצילים ופשוטי העם יוכלו להפיק תועלת, אבל המילים خاص، عام ו- منفعت שייכות למרכיב הערבי של הפרסית.

מבחינת הגייה, לפרסית יש הגייה לגמרי שונה, ואנחנו נתייחס לזה גם בשאלה של אליחי. אבל למשל צרורות הגאים, שעדיין היו אפשריים ברוב הדיאלקטים של פרסית אמצעית, הם לגמרי בלתי אפשריים היום, וזה כנראה קשור להשפעות של הערבית. צרורות שוברים, כמו ב-סליחה, או מוסיפים לפניהם א' פרוסטתית, כמו ב- אסטודנט. כן כן, פרסים עושים את זה בכל שפה כי הם פשוט לא יכולים.

מבחינה מורפולוגית הפרסית היא עדיין הודו אירופית כשרה, אבל כבר לא למהדרין. נכון דיברתי בהתחלה על המורפולוגיה המדביקה?

אז קודם כול, יש ממש צורנים שנכנסו לשפה: למשל סיומת ـاً היוצרת תואר הפועל נפוצה במאוד מאוד עם מילים ערביות, نسبتا، مستقیما، عموما، لزوما וכו', אבל אנחנו רואים אותה גם על מילים פרסיות: دوماَ، سوماَ، خواهشاً. איראנים טַהֲרָנים מתחרפנים מזה.

יש סיומות ריבוי ערביות ات או ین שבאות לפעמים במקום הסיומות הפרסיות –ان ו-ها, גם על מילים פרסיות, כמו سبزیجات ירקות ירוקים، کارخانجات – מפעלים. אבל יותר גרוע – לפעמים איראנים מכניסים מילים פרסיות לתבניות של ריבוי שבור ערבי – בערבית הריבוי יכול להיות באמצעות סיומת או באמצעות שינוי משקל. קשה לי לחשוב כרגע על מקבילה עברית, אז תעזרו לי בתגובות. אבל בערבית יש למשל ולד – ילד, אולאד – ילדים. בפרסית עושים את זה בעיקר אח'ונדים – לוקחים מילים איראניות טובות, כמו דסתור "הוראה" (דסתור-י זבאן זה דקדוק), ומרבים דסתוראת או דסאתיר. אבל מילא, דסתור גם נשאל לערבית, ומשמש היום בפרסית במשמעות הערבית שלו (המשמעות המקורית בפרסית הייתה מישהו שנותן הוראות, אולי כהן דת). אבל הם עושים את זה גם עם מילים שלא נשאלו בכלל! כמו פרמאן – פראמין "פקודות", ואני כמעט בטוחה שגם مراودات – שיתופי פעולה, ביקורים הדדיים, זה מהפועל رود "הוא הולך" בתוך תבנית ערבית של שם פעולה הדדי, כי כשאמרתי למורים לערבית "כן, אתם מכירים את המילה הזאת. זה مراودة", הם הסתכלו עליי מאוד מוזר.

אני נותנת כאן יותר השפעות של ערבית על הפרסית, אבל יש גם הפוך – בעיקר באוצר המילים. הערבית שאלה בעיקר מהפרסית האמצעית (אולי כבר בתקופה הסאסאנית, אבל גם בתקופה שכתבו בערבית ודיברו בבית פרסית), חלק מהמילים גם עברו ממנה לעברית, כמו הנדסה, מפרסית אמצעית הנדאזג, פרסית חדשה אנדאזה "מידה, מדידה", ו-בוסתאן (היה גם בארמית, אבל אילו זה היה נשאל רק דרך ארמית, זה היה גבוה מאוד, כמו גושפנקה, לעומת בוסתאן, שהוא גבוה אבל פחות). כל מילה שאתם רואים בערבית ואין לה שורש מניח את הדעת, במיוחד אם היא מסתיימת בתחליף ג (ک، ج ולפעמים ق) – תחשדו שהיא פרסית: pondig שהפך לבונדוק, ברנאמג, שנשאל כברנאמג' (פרסית חדשה ברנאמה. בני דורי מכירים את המילה ברנאמז', תוכנית, משידורי הטלוויזיה בערבית).

הכי אני אוהבת מילים שהן פרסיות בערבית וערביות בפרסית. למשל חשמל – בפרסית ברק, ובערבית כהרבא, שזה "חוטף קש", כי ענבר, כשמשפשפים אותו, נוצר חשמל סטטי ש"חוטף" קש, אם מקרבים אליו. ענבר ביוונית – אלקטרון, וזה גם התרגום של "חשמל" ליוונית בתרגום השבעים בספר ביחזקאל. לוח שנה – בפרסית תקוים, בערבית רוזנאמה – מילולית כתב-יום. אמרו לי שזו מילה פחות נפוצה, אבל היא קיימת במילונים וגם בשימוש. ערביסטים פרסיסטים, תוסיפו לי עוד בהערות?

יאללה, הלאה:

אליחי: באיזה שלב הוסיפו לאותיות בפרסית סימנים דיאקריטיים שאינם קיימים בערבית?

אולי קודם נאמר למאזינים מה זה סימנים דיאקריטיים, למרות שנראה לי שבשלב זה ממילא נשארו רק הבלשנים… ניקוד דיאקריטי אלה נקודות שמוסיפים מסביב לאותיות – למעלה או למטה, בעברית גם באמצע, כדי להבהיר את ההגייה שלהן. הדגש בעברית הוא סוג של ניקוד דיאקריטי. אני מצרפת לכם את הווידאו של הפרק הראשון בקורס הפרסית המקוון שלי. זה מסביר גם בצורה גרפית נאה.

(משום מה וורדפרס מסרב להביא לי את זה לזמן הנכון. החלק הרלוונטי הוא ב-7:09)

ולשאלתך – שאלה מצוינת! אני לא בטוחה שאני יודעת לענות עליה, אבל נדמה לי שגם בערבית וגם בפרסית הסימנים הדיאקריטיים נוספו אחרי שאילת הכתב!

בכל אופן, אחרי המאה ה-10, כי בספרים שמתארים פרסית (מוסלמית) קדומה של המאה ה-10, עדיין מתעתקים פ' בתור ב', ו-ג' בתור כ'. כמו כן, ההיסטוריון בירוני, בן המאה ה-10, כתב כנראה בלי דיאקריטיות, ובעצם הוספת הדיאקריטיות, כמו הניקוד במקרא, שנוסף מאוחר יותר, גובלת לפעמים בפרשנות. חלק מהמילים הפרסיות שהוא מביא ואנחנו מצטטים היום, הן ניחושים. למשל "חג לוקחות הגברים", שמקביל בלוח השנה פחות או יותר לפורים, וגם הוא חג נהפוך הוא שבו הנשים שולטות – זה כנראה "חג מקבלות השכר/תגמול". הוא כתב مرد، ויכול להיות שהתכוון ל مزد. ושתי האותיות ז' ו-ר' שתיהן אותיות שקיימות גם בערבית.

עם זאת, מכיוון שהאותיות שיש גם בערבית הן בדיוק אותו דבר מבחינת דיאקריטיות, אולי זה קרה קודם.

האותיות שקיבלו דיאקריטיות מיוחדות משלהן הן אותיות پژگچ – ארבעה עיצורים שלא קיימים בערבית. עובדת בונוס – הרבה מהעיצורים הערביים לא קיימים בפרסית, אבל מכיוון שקיבלו את השאילות עם האיות שלהן, פשוט מבטאים אותן אחרת. וכך קרה שיש בפרסית ארבע אותיות שונות שמבוטאות Z – ذ، ز، ض، ظ, שלוש אותיות שונות שמבוטאות S – ث، س، ص וארבע אותיות שבד"כ אינן מבוטאות כלל, אבל כשהן כן מבוטאות, שתיים מהן מבוטאות כמו א' – אבל זה קורה גם בעברית עם א' ו-ע', ושתיים מבוטאות ה (ح، ه‍).

יצא לי קצר אז עובדת בונוס:

סדר האותיות בערבית מבוסס על כמעט אותו סדר כמו ה-א"ב בעברית! קודם האותיות שיש להן כמה וריאנטים, שמופיעות בסדר של הוריאנט הראשון, ובסוף האותיות שיש להן רק וריאנט אחד (בלי דיאקריטיות).

אז ככה:

א – ا، آ

ב – ب، پ، ت، ث (נ' ו-י' לא נכללות פה כי הסופית שלהן שונה)

ג – ج، چ، ح، خ

ד – د، ذ

ה, ו – יש רק וריאנט אחד, עוברות לסוף.

ז – ر، ز، ژ

س، ش – שוברות לנו את הרצף היפה. מה ס' פתאום? אולי כדי שכל השורקים יהיו ברצף.

ח – כבר היה

ט – ص، ض، ط، ظ

י כ ל מ נ – וריאנט אחד, עוברות לסוף (כלמנ באותו סדר, אותיות הו"י בסוף)

ס – היה בשורקים

ע – ع، غ

פ – ف

צ – כבר היה

ק – ق (אני לא בטוחה אם במקרה יצא אחרי ف، או שזה מכיוון שיש להן אותה צורה בהתחלה ובאמצע אבל סופיות שונות)

ר ש ת – היה

ואז אלה שיש להן רק צורה אחת: כ, ל, מ, נ, ו, ה, י ک (הסדר הוא לפי ערבית, בפרסית נוספה כאן گ)، ل، م، ن، و، ه، ی (בערבית – ה, ו ,י)

סוף סוף הגענו לשאלתו של יעקב, שבעקבותיה כל הפרק!

יעקב לויפר:
כשאת מבטאת את השם של מצדק, למה ה-ק' בסוף נשמעת כמו ר' ישראלית?

אז במקרה, האותיות ק' ו-ע' הן האותיות האהובות עליי בפרסית!

(כמה אנשים אתם מכירים שיש להם אותיות אהובות בפרסית?!)

כי הן הומופוניות, כלומר מבוטאות בדיוק אותו דבר, אבל יש להן שלושה אלופונים – כלומר שלושה ביצועים שונים בהתאם לסביבה. אגב, זה רק בפרסית טהראנית, בדרי, הדיאלקט של אפע'אנסתאן, מבטאים אותן עדיין כמו בערבית.

בתחילת מילה שתיהן דומות ל-ק' הערבית, אבל קצת יותר רך. וכך המילים غذا – אוכל, ו-قضا – מקרה, גורל, פסק דין – נשמעות אותו דבר בדיוק, אבל אם תסתכלו בפוסט תגלו שהן נכתבות בשני אופנים שונים לגמרי. זו גם ההגייה כשהן דגושות בתחילת מילא או באמצעה. אגב, غ יש גם במילים פרסיות מקוריות, זוהי G שהייתה בסוף מילה או בין תנועות והתחככה.

באמצע מילה ובסוף מילה, כאשר אינן דגושות ואין אחריהן עיצור בלתי קולי – הן מבוטאות כמו ר' ישראלית. למשל כולם מסכימים שהמהפכה האסלאמית הייתה تغلب/تقلب, רק לא מסכימים על הכתיב: עם غ זה ניצחון, ועם ق זה זיוף, מאותו שורש של قالب שהזכרנו קודם בחלק על היוונית. יו, איזה כיף, אני נהנית פה! אני מקווה שגם אתם!

לפני עיצורים בלתי קוליים – אולי קודם נסביר מה זה: שימו את היד על שפתות הקול שלכם – שפתות הקול, מה שנקרא בלשון העם מיתרי הקול, זה הגרוגרת שלכם. ושימו לב למה שקורה ללשון בפה. עכשיו תגידו ת, ד. עכשיו תגידו ס, ז. שמתם לב שבכל זוג הפה עושה אותו דבר אבל שפתות הקול פעם רק זזות ופעם ממש רוטטות? אז הרטט הזה זה הקוליות, וכשהן לא רוטטות, העיצור הוא בלתי קולי. אז לפני עיצור בלתי קולי, האותיות האלה מבוטאות כ-ח': מה שבערבית وقت (מילה ששאולה מפרסית, אגב), מבוטא בפרסית וח'ת. מע'שוש. תקציר (אני יודעת איזה שיר של קיוסק אני שמה היום! שיר ששמו "זו הייתה אשמתי, תקציר י מן בוד).

עכשיו, איראנים מבטאים את זה ככה, אבל הם מבינים ר' ישראלית כאלופון של אחד מאלה גם כשזה בתחילת משפט או לפני עיצור בלתי קולי, והם לא מבינים K כאלופון של אחד מאלה. וזה גורם להרבה אי הבנות משעשעות, למשל:

אני עושה וידאו צ'ט עם איראני להנאתי, בא אבא שלי, מתחיל לדבר איתו על המצב הפוליטי, ואומר לו במבטא הכי ישראלי שיש – Rome was not built in one day. עונה לו האיראני – But hopefully it will be destroyed in one day. למה? כי הוא הבין שהוא מדבר על עיר הקודש קֹם, שבה נקנו הבגדים שבהם הצטלמתי עם אורי גולדברג בפרק 22.

יתרה מזו, התעתיק של غ הוא תמיד gh, ושל ق הוא לפעמים q ולפעמים gh. זה לא שייך לאיך מבטאים אלא למי כותב, ולרוב זה יהיה gh. ואז בא עיתונאי או חוקר ישראלי שלא יודע פרסית, קורא את זה באנגלית, ומחליט שזה ג. גם ברוב לשונות אירופה מבטאים את זה ג, כי אין להם ר' ישראלית (וה-ר' כבר שייכת לאות ר, שמבוטאת בכלל ר). וכך מנוש'הר קרבאני-פר זכה לשם גורבניפר, ושחקן הכדורגל רזא קוצ'אן-נז'אד, שיש לו גם ק' וגם ז', שאין בלשונות מרכז אירופה בנפרד מ-j, נקרא בגרמנית גוצ'ן-נייד, ועד שאני תיקנתי את ויקיפדיה העברית, הוא הופיע שם כ-גוצ'נייד. הוא בכלל לא עלה למגרש במונדיאל שהסתיים אמש, וזה מאוד עצבן אותי. בפוסט יש קישור לספיישל המונדיאל בפרק 19, אבל יש פרומואי מונדיאל גם בפרקים 17 ו-18.

שורה תחתונה מחלק זה – אם יש GH בתעתיק הלועזי – תגידו ר' בעברית ותראו ישועות.

בני, מנהל קבוצת הפייסבוק משמרים את השפה הפרסית שואל: מתי מבטאים ו' בתור חולם ומתי בתור שורוק?

הו, שאלות קשות אתה שואל. כלומר, התשובה ברורה לי, אבל כדי לדעת אתה צריך לדעת פרסית אמצעית, תאג'יכית, דרי או ערבית. יש לך אחת מהן?

זה קצת כמו לשאול מתי בעברית יש חולם ומתי שורוק. אז אני יכולה לומר לך איך זה נוצר, ואם יש לך אחת השפות הנ"ל אז גם תוכל לדעת.

אז נתחיל בהתחלה למאזין שאינו מכיר את השפה הפרסית – בפרסית יש לא פחות מארבע הגיות שונות לאות ו': שלוש מהן הן כמו בעברית – עיצור V ותנועות O ו-U, והשלישית היא ו' שקטה אחרי העיצור خ, כמו במילים خواهر، خواستن، خواب ועוד. נתחיל מהאחרונה – הסיבה היא שבפרסית אמצעית, ומן הסתם גם כשהתחילו להעלות את הפרסית על הכתב, עדיין היה הצרור xw, אבל בפרסית חדשה, בהשפעת דיאלקטים צפוניים, הוא איבד את ה-W. יש דיאלקטים שבהם הוא איבד את ה-X, וגם דיאלקטים שבהם הם התהפכו – wx. כיף!

כשהתחילו לכתוב פרסית באותיות ערביות, היו כמה בעיות. על חלקן עמדנו בחלק של הדיאקריטיות: יש עיצורים שאין בפרסית, ויש עיצורים שאין בערבית. אבל גם בתנועות הייתה בעיה: בפרסית היו הרבה יותר תנועות מאשר בערבית. בערבית היו AIU קצרות וארוכות. בפרסית היו גם OE, ולכל אחת מהן היה קצר וארוך. מה עושים? צריך לוותר על משהו!

בתאג'יכית, שנכתבת בכתב קירילי, ויתרו על האורך. בפרסית ויתרו על ההבדל בין OU ובין EI.

אז מה שיצא הוא שכל מה שבפרסית אמצעית U קצרה ו-O קצרה מסומן ב-צ'מה, שלפני אלף שנים אולי הייתה עדיין U, אבל היום מבוטאת כ-O, וכל מה שהיה O ארוכה או U ארוכה, מסומן עם אם קריאה, ונקרא U. אותו דבר עם EI ואם הקריאה י'.

אבל רגע, בני כרגע אמר שלפעמים ו' מבוטאת כחולם.

אז זהו, שה-O הארוכה הלכה לאיבוד, אבל מה שקרה עכשיו הוא הטראומה שיש לכל הישראלים משיעורי הלשון. אולי חוץ מהמאזינים שהגיעו עד הלום, בעצם: התכווצות הדיפתונג.

זה קורה בעיקר במילים ערביות: בכל מקום שהיה AW (ובדרי ותאג'יכית עדיין) – הדיפתונג התכווץ והפך ל-O (אותו דבר עם AY שהפך ל-E). וכך תוליד הפך ל-תוליד, דולת הפכה ל-דולת, מוצ'וע הפך למוצ'וע, וכו'. ובתנועות הקדמיות – בית שיר – בערבית בית, הפך ל-בית.

דיפתונגים בפרסית הם נדירים יותר, אבל קיימים. מה שכן, היו מקומות של WA שהפך ל-O, כמו خوش، خوردن، خود.

בערבית, בתאג'יכית ובדרי עדיין מבטאים את הדיפתונגים כמו במקור, ולכן זה יכול לעזור. אם אתה לא יודע את השפות האלה, אז בחיפוש במילון דה חד'א (הנה קישור, יש גם בואז'ה-יאב המקיף ביותר תוצאות של דה ח'דא), יש לך לכל מילה ניקוד בתוך סוגריים מרובעים. אם יש לך ו' שלא מופיעה בסוגריים המרובעים – הרי היא U, ואם היא כן מופיעה, עם פתחה או עם צ'מה, הרי היא חולם.

אני כל כך טובה אליכם!

אם אתם עדיין כאן זה אומר שאתם ממש אוהבים את השפה הפרסית. אז בפוסט שמתי גם קישור לווידאו של הרצאה שלי בשם "מנפלאות השפה הפרסית", שצילם עשהאל,

ואוו, זה מעל 6000 מילה, מעניין כמה זמן זה יצא! וזה עוד בלי השאלות, האותות, ענייני המנהלה וקיוסק. תסלחו לי שאני מדביקה את ענייני המנהלה מהפעמים הקודמות, אני פשוט מקליטה את זה ממש ברגע האחרון, תקופה עמוסה עכשיו כי צריך גם להתפרנס איכשהו ואני מתרגמת ועורכת ביוגרפיה כרגע (אם אתם מכירים פרסים שרוצים לכתוב ביוגרפיה בשלוש השפות, הפנו אותם אליי. אני ממש מעדיפה לכתוב מהתחלה מאשר לתרגם טקסט של מישהו אחר, כי ממילא אני גם עורכת ועושה מלא שינויים).

כמו כן, תקשיבו: במהלך הפרק יצא לי לגגל ולחפש כמה פרקים שלנו, ולקבל ויקיפדיה, ותגידו, אתם חושבים שזה תקין שבערכים על כורש ועל דריווש אין קישור לפרקים 11 ו-21 של איראניום מועשר? סתם שאלה למחשבה ולפעולה, רמז רמז. ואני מרשה גם לבדוק אם יש עוד פרקים רלוונטיים שיכולים להעשיר את ויקיפדיה, פה או באיראן בקטן.

אהבת? רוצה להביע את הערכתך?

אז קודם כול, אני מזמינה אותך לחבב את הדף איראניום מועשר – הפודקאסטבפייסבוק, ואף להצטרף לאיראניום מועשר – הקבוצה ולהשתתף בקבלת החלטות מהחלטות שונות.

אם אהבת, אני מרשה ואף מעודדת אותך לשתף עם איזו מילה טובה. אם לא אהבת – אפשר לשתף גם עם איזו מילה רעה, פרסום זה פרסום. ומי שרוצה להביע את הערכתו לכל מה שאני עושה בשבילכם, יכול לעשות זאת במגוון דרכים: לרכוש ספרים של הוצאת זרש, ולעודד את חבריו לעשות כמוהו. יש לנו שני ז'אנרים עיקריים – ספרי חנונים וספרי בישול טבעוניים. חלק מהספרים שנמכרים באתר הם לא של ההוצאה, אבל זו עדיין דרך להביע הערכה… אפשר ומומלץ גם להמליץ למנהלת הרווחה הקרובה אליכם או לוועד העובדים שלכם לרכוש מאיתנו ספרים או שוברים כמתנות חג ויומולדת. אפשר לשלב עם שוקולד של יער הקקאו.

הדרך השנייה היא להזמין אותי להרצאות למסגרות שמשלמות היטב, והדרך השלישית היא פשוט לקנות לי קפה. תודה לאלה שכבר קנו לי קפה – היה טעים, מעורר ומחמם-לב!

תקציר הפרקים הבאים

זכרו! כל תוכנית היא בסיס לשינויים!

פרק 24 (23.7) יהיה קרוסאובר עם הפודקאסט קטעים בהיסטוריה" של יובל מלחי! נדבר על מרד הטבק ועל התבנית של כל המהפכות מאז ועד המהפכה האסלאמית, עם ספקולציות לגבי העתיד!

בפרק 25 (30.7) אדבר עם סיוון ברלין ואולי גם הושנג באבאא'י על… פופ איראני בשנות השמונים! סיוון הכינה פלייליסט משגע!

בפרק 26 (6.8) נארח את יסמין מוטהדה (מתחדה, בתעתיק מדויק). היא תספר לנו על המהפכה האסלאמית בגוף ראשון וגם נדבר אקטואליה לוהטת. בינתיים אתם יכולים לקרוא דברים שהיא כתבה על המהפכה בפייסבוק.

בפרק 27 (13.8) נשוחח עם אמן לחימה בשם קאשי אזאד, אזרח אוסטרליה ממוצא איראני, שמגיע לארץ להעביר סדנאות של אומנות לחימה פרסית עתיקה בשם פהלוואני. מסרו לי שהוא איש רוח ומורה דרך לאומנות הלחימה העתיקה ואדם מעניין מאד. אנחנו נדבר על אמנות הלחימה הזאת, והסדנה שלו ב-17-18 באוגוסט, אז אם יש פה מישהו בעניינים של אמנויות לחימה או בכלל תנועה, דברו איתי ואקשר איתכם עם המארח החמוד שלו בארץ

בפרק 28 (20.8) יש לנו שיחה מסמרת שיער עם יוסי אלפר, מחבר הספר מדינה בודדה, וראש דסק איראן במוסד בזמן המהפכה האסלאמית.

פרק 29 (27.8) הוא עדכון עם מעיין אשכולי מהתקדמות ספרנו "המלכה". בינתיים אתם יכולים לקרוא על ההתקדמות בקבוצת הפייסבוק הסגורה של הספר: המלכה – רומן היסטורי.

פרק 30 (3.9) יהיה קרוסאובר עם הפודקאסט "שרת התרבות", של עידו קינן, שזה משעשע כי יוצא שעידוק עושה קרוסאובר עם עצמו. כנראה נדבר על אתרים ויוזרים עבריים של הרפובליקה האסלאמית, עם הרבה אינסרטים משעשעים, אבל זה עדיין לא סגור.

ובפרק 31 (10.9) נארח את שי סקונדה ונדבר איתו על קשרי ישראל-איראן בתקופת התלמוד. שי כתב דוקטורט מאוד מגעיל בנושא נידה, והוא אחד התלמודיסטים האיראניסטים המובילים בעולם כיום.

הפרק שביקשתם כמה פעמים, על יהודי איראן, יוקלט בסוכות. בינתיים אפשר לשלוח עוד שאלות, אבל האורח – פרופ' דויד ירושלמי – לא יענה על שאלות אקטואליות. על זה נצטרך לעשות פרק נפרד…

אתם מוזמנים לכתוב לי עוד הצעות ובקשות. אם נהניתם – הפיצו לכל עבר. ביקורת בונה תתקבל בשמחה בפרטי ותילקח בחשבון. שוב תודה על הקפה, על ההרצאות ועל רכישת הספרים!

ועד הפעם הבאה – ח'דא חאפט'!

Podcast: Play in new window | Download