פרק 14 | איראן על ציר הזמן – חלק א

היום יום שני, 24 באֹרְדִיבֶּהֶשְׁת 2577 לעליית כורש הגדול או 1397 להיג'רה של מחמד, והפרק של היום מרגש במיוחד, כי הוא הפרק הראשון שנעשה לבקשת מאזין! אביעד שם-טוב, תודה על הבקשה לתת ציר זמן של איראן – כמעט 3000 שנה ביעף, מחולקות לשני פרקים וקצת.

Iran timeline by Xerxes - Ars Luminis

Iran timeline by Xerxes – Ars Luminis. cc-by-sa www.arsluminis.com

תמליל כל הפרק + קישורים רלוונטיים

אחד הקטעים בפודקאסט, האמת גם בבלוג ובכלל – הוא שאין לי מושג אם אנשים באמת צורכים את התכנים שלי. בבלוג ובפייסבוק יש תגובות, בפודקאסט מגיבים הרבה פחות, כי הרוב צורכים דרך אפליקציות. אז תמיד כיף לי לקבל תגובות מאנשים שאני לא מכירה, וגם מכאלה שכן, שהאזינו לפודקאסט ואהבו ואפילו כאלה שהאזינו ויש להם ביקורת בונה והצעות ייעול (כמו להעביר את התאריך משם הפרק לגוף הפוסט, הצעה של מאזין שהצבענו עליה בקבוצת הפייסבוק הסגורה של המאזינים, ובעקבות הסקר גם יהיה מתישהו פרק שיסביר את שמות החודשים).

אז בואו נתחיל!

אנחנו מתחילים את ציר הזמן שלנו בעצם בזמן לא ידוע. השבטים שהיום קוראים להם הודו-אירופים, משום שצאצאיהם יושבים כיום בארצות מהודו ועד אירופה, ישבו באותו זמן במקום שהוא איפשהו צפונית-מזרחית לאיראן, בערבות רוסיה הדרומית או משהו כזה. אף אחד לא יודע בדיוק, וזאת גם אחת הסיבות שאני לא משתמשת בהרצאות במפה מדויקת.

בשלב מסוים, חלק מהשבטים האלה – להלן השבטים הארים – החלו לנדוד דרומה. משמעות השם אריא היא "אציל", ויותר מדויק – "מכניס אורחים". במאה ה-20 נעשה שימוש בשם על ידי עם שהוא לא ארי ולא היה ממש מכניס אורחים. נראה לי שזה שווה תוכנית נפרדת, כי יש לנו יותר משלושת אלפים שנה לכסות עכשיו. השבטים הארים החלו לנדוד דרומה, ואז התפצלו: חלק המשיכו דרומה וכבשו את הארץ שמעבר לרכס ההרים הגדול שהם קראו לו הימאליה. הימאליה זה משכן השלג בסנסקריט, וסנסקריט היא הנציגה הבולטת של הענף ההודי של השפות האריות הקדומות. חלק אחר מהשבטים האלה התפזרו מנקודה צפונית והמשיכו בעיקר מערבה, ולארץ שיישבו קראו אריאנאם –"של הארים". כלומר זוהי ארצם של הארים. השם התקצר במהלך אלפי השנים, והפך, כמובן, ל-איראן. אריאנאם זה "של הארים" גם באווסטית, שתיכף נדבר עליה, שהיא שפה איראנית מזרחית, או מרכזית – תלוי לפי איזה סיווג אתם הולכים – וגם בפרסית עתיקה, המייצגת את הענף המערבי, או ליתר דיוק הדרום-מערבי, של השפות האיראניות. אני אפסיק כאן, כי בתור בלשנית איראנית מן הראוי שאקדיש פרק שלם לשפות איראניות (ואקשר מכאן כשהוא יעלה). בואו נתקדם לזמנים הכמעט-היסטוריים.

כמעט-היסטוריים, כי יש סיפורים עליהם והדברים כנראה מבוססים על משהו שקרה באמת, אבל אנחנו לא באמת יודעים מתי, כי הדברים הועלו על הכתב יותר מאלף שנים מאוחר יותר, כשהבינו שאם ימשיכו להעביר אותם בעל-פה בזמנים של מלחמות ומגיפות, הם עלולים ללכת לאיבוד לגמרי.

אז השבטים הארים התפצלו, סנסקריט אווסטית ופרסית עתיקה הן שפות אחיות, והדת שהייתה להם באותו זמן היא הדת שהתפתחה להיות ההינדואיזם. כלומר הדת של הודו היא התפתחות של אותה דת. כמו בנדודים, ההודים המשיכו ישר, אבל באיראן הלכו לכיוון אחר: מתישהו, כנראה בין 1800-1000 לפנה"ס, קם נביא בשם זרתושטרה, שאנחנו עוד נקדיש לו פרקים רבים – והפך את הדת לגמרי: בסנסקריט, ובשפות הודו אירופיות אחרות, Deva זה אל. מאותו שורש של Divine, Diva. זרתושטרה הפך אותם לשדים. בשפות איראניות, Daeva – dēv – div  זה שד. בסנסקריט Asura זה השדים – באווסטית אהורה מזדא הוא האל הטוב. קיצר, זרתושטרה עשה שלושה דברים:

  • הפך את הטובים ואת הרעים – אנחנו נראה, אבל אולי לא בפרק הזה, שזה מאפיין את האיראנים באופן כללי לאורך ההיסטוריה.
  • הפריד לגמרי בין עולם הרוח – שבו טוב ורע הם מוחלטים ונפרדים לחלוטין – לבין עולם החומר, שבו טוב ורע מתערבבים, והוא בעצם זירת הקרב.
  • ומכיוון שהעולם הוא זירת הקרב – יש אובססיה לטומאה וטהרה, לחטאים ולמצוות, וממש פנקסנות והנהלת חשבונות של מצוות וחטאים. שווה כמה פרקים, לא?

(מי שאין לו סבלנות לחכות, אני מדברת על זה בהרחבה בספרי המצוין הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית)

עולים על בימת ההיסטוריה – התקופה המתועדת

האיראנים עולים על בימת ההיסטוריה בשנת 612 לפנה"ס – כאשר מָדַי, בשיתוף פעולה עם בבל, כובשת את נינוה מידי אשור. המדים הם עם איראני שישב בצפון איראן של היום, ורוב הדיאלקטים האיראנים שאינם פרסים הם מדים. הרחבנו על קרב נינוה בפרק 11 עם ד"ר אילן אבקסיס מדברי הימים – הסכת על המזרח הקדום, וד"ר ליאורה רביד, מהפודקאסט של התנ"ך, ועל שפות ברור שיהיו פרקים נפרדים.

בפרק 11, ובפרקים המשותפים הבאים של שלושת ההסכתים, אנחנו מתמקדים בתקופה הבאה: האימפריה האח'מנית, שבה שבט איראני אחר – הפרסים – עולים על המפה, ומשנים את העולם. שנת ההתחלה שנויה במחלוקת: השאה התחיל את מניין השנים מעלייתו של כורש הגדול לשלטון בתור מלך מקומי. זה היה בשנת 559 לפנה"ס. ב-550 הוא כובש את אימפריית מדי מידי אסטיאגס, סבו מצד אמו. זאת השנה שבד"כ תמצאו באנציקלופדיות וכאלה, כי זו השנה שבה פרס הפכה לאימפריה. ב-ג' בחשוון בשנת 539 לפנה"ס הוא נכנס לבבל וכובש אותה, ובספר עזרא "שנת אחת לכורש מלך בבל" היא שנת 539-8.

מהשושלת האח'מנית אתם אולי מכירים גם את דריווש, שעלה לשלטון ב-521 והוא יהיה הגיבור של פרק 19, את אחשוורוש שמלך בין 486-465 ועליו גם אדבר עם אילן וליאורה בפרק 27 (בלי נדר), וגם עם מעיין אשכולי בפרק 5 שעלה בפורים, ומתישהו נעלה כאן גם עדכון לספרנו המשותף המלכה, שעוסק בתקופה הזאת. מה לעשות שהוא הכי מעניין! מיטיבי לכת מכירים גם את ארתחשסתא, בנו של אחשוורוש.

ידה ידה ידה ב-330 לפנה"ס מקיץ הקץ על האימפריה האח'מנית, כאשר אלכסנדר מוקדון, המכונה אלכסנדר י גיזיסתג, כובש אותה מידי דריווש השלישי. (ומי שידה ידה ידה לא מספיק לו – תקשיבו לפרקים עם אילן וליאורה, אנחנו נדבר גם על דריווש השלישי).

ההיסטוריה והמיתולוגיה מתאחדות

עכשיו, עזבו היסטוריה. מה שבאמת מעניין אותי כאן, הוא שדריווש השלישי, המלך האח'מני האחרון, הוא המלך ההיסטורי הראשון שמתועד במיתולוגיה האיראנית – גם בבונדהישן, שנכתב בפרסית אמצעית וגם בשאה נאמה, האפוס המפורסם ביותר בשפה הפרסית שחייבים לתת לו כמה וכמה פרקים, אין שום תיעוד למלכים האח'מניים חוץ מדריווש השלישי, הנקרא שם דארא בן דאראב (בפרסית אמצעית – דאראי י דאראיאן). אני חוזרת : אין שום תיעוד למלכים האח'מניים!

אם נרצה לצייר ציר זמן לפי המיתולוגיה האיראנית, שנחשבה בזמנה היסטוריה, זה יהיה ציר זמן לגמרי אחר, שאולי שווה להקדיש לו פרק נפרד כי ציר זמן ביעף זה מספיק מבלבל גם בלי לערבב היסטוריה ומיתולוגיה.

אז דריווש השלישי, המלך האח'מני האחרון, הודח על ידי אלכסנדר מוקדון, ובמיתולוגיה זהו דאראי י דאריאן, או דאראי בן דאראב. אביו דאראב, אמו חסרת השם, וגם הורי אביו המא ובהמן (בכוונה אני לא מבלבלת אתכם עם זה שסבא שלו הוא גם סבא רבא שלו) – הם כולם דמויות שאינן מתועדות היסטורית, ושונות מהדמויות ההיסטוריות. מי שרוצה לשמוע את הסיפור, שמתי קישור בגוף הפוסט לסיפור דאראב בתיבה מתוך האודיובוק של ספרי המצוין גיבורים מלכים ודרקונים מיתולוגיה איראנית לכל גיל, הנה לכם רק ההתחלה שלו: (אינסרט מתוך דאראב בתיבה).

אלכסנדר מוקדון – שהשאה נאמה מסדר לו דם איראני כדי שיהיה בסדר שהוא כבש את איראן – נקרא בפרסית אמצעית גם אלכסנדר י גיזיסתג, אלכסנדר המקולל, והוא אחת הדמויות הכי שנואות והכי טראומטיות בספרות הפרסית האמצעית. כלומר, חוץ מהדרקון המיתולוגי דהאג.

כיבוש אלכסנדר פותח את התקופה ההלניסטית, או היוונית, אם תרצו, בתולדות איראן. אגב, זה באמת לא משנה שהם היו מקדונים, כי בכתבים בפרסית אמצעית וגם בשאה נאמה – כל מה שממערב לאיראן זה רומא, ולא משנה אם זה יוון, ביזנטיון או באמת רומא. אחרי מותו של אלכסנדר ב-312 לפנה"ס, עובר השטח שהיה האימפריה האח'מנית, לידי בית סלווקוס. התרומה של בית סלווקוס להיסטוריה לא רק האיראנית אלא בכלל האנושית, היא שהם לא ספרו שנות מלכים, אלא גם כשהתחלפו מלכים המשיכו לספור את השנים כש-312 לפני הספירה היא שנת 1.

סיכום ביניים 1

אז היו לנו זרתושטרה, בתקופה הפרה-היסטורית, ואז אימפריית מדי מ-612, האימפריה הפרסית – האח'מנית מ-550 אבל יש כאלה שסופרים גם מ-559 או מ-538, והתקופה ההלניסטית שמתחילה ב-330 לפני הספירה, ובה הייתה איראן תחת שלטון בית סלווקוס. יוונים זה משהו שמעניין את ניל בר שהתארח פה בפרק 3, ואולי את הולי דגרס שהתארחה בפרק 13 וציינה שהיא תוצר של מלחמות פרס-יוון. אבל בגדול אנחנו, האיראנים, מעדיפים לשכוח שפעם היינו תחת שלטון יווני.

התקופה האמצעית

תקופת הזוהר של היוונים/ההלנים/בית סלווקוס מתחילה להתעמעם באמצע המאה השנייה לפני הספירה, והסוף הסופי בהחלט מגיע בשנת 64 לפני הספירה. אבל באיראן זה עוד קודם: בזמן שהסלווקים היו עסוקים בדיכוי מרידות בסוריה, הם קצת איבדו שליטה באיראן, ואל הוואקום הזה נכנסים ככה בהדרגה החל משנת 250 לפני הספירה – הפרתים!

אז עכשיו אנחנו באימפריה הפרתית, הידועה גם בשם השושלת הארשקית Arsacid Dynasty, ובפרסית – אשכאנים Aškāniān. מבלבל?

עוד לא ראיתם כלום!

נכון שפרתיה היא מדינה איראנית השוכנת בצפון איראן של ימינו, לא רחוק ממדי (אולי אשים שוב בתיאור הפוסט את המפה מפרק 11, של האימפריה האח'מנית? תוכלו לראות שם את פרתיה). אבל הפרתים שכבשו את איראן מידי הסלווקים היו בכלל שבט איראני אחר בשם פָּארְנִי, שהשתלט על פרתיה וממנה השתלט על כל האזור. אנחנו נכנסים ליותר מדיי פרטים בשביל פרק שהוא רק ציר זמן, אז בואו רק נזכור שמככה קצת אחרי אמצע המאה השלישית לפני הספירה ועד 224-6 לספירה, אנחנו מדברים על התקופה הפרתית.

MAP achaemenid מפת האימפריה האח'מנית

מתוך "מגילת אסתר מאחורי המסכה" (קליק לעמוד הספר)

שוב שבט איראני שולט על הטריטוריה, אבל הוא לא משאיר טקסטים אלא רק מטבעות, אז אנחנו יודעים עליו מעט יחסית. לפי היסטוריונים שכתבו על הפרתים מבחוץ אני יכולה לסכם את 474 השנים שלהם בשלטון כך: מלחמות מלחמות מלחמות… האויבים התחרטו שהכריזו מלחמה אבל פרתיה לא ידעה מה לעשות עם הניצחון… בלגן פנימי וחיצוני… יאללה פסט פורוורד למאה השלישית לספירה.

האימפריה הסאסאנית!

אההההה…. סוף סוף תקופה מתועדת ומסודרת. אפשר לנשום לרווחה, הסאסאנים הגיעו. לארדשיר ולעלילותיות מגיע פרק נפרד, הרי יש עליו ספר שלם! בגיבורים מלכים ודרקונים, מיתולוגיה איראנית לכל גיל, תרגמתי משם סיפורון אחד, על ארדשיר והתולעת – בגוף הפוסט תוכלו לראות את האיור של ענתי, ונתתי גם קישור לפוסט עם הסיפור, שכתבתי בשעתו בהיסטוריה גדולה בקטנה.

על פי כארנאמג י ארדשיר י פאבגאן, ספר עלילות ארדשיר בן פאבג (השם העכשווי הוא באבכ), אחרי שיצא דארא בן דאראי לגלות (זה בן דמותו המיתולוגי של דריווש השלישי) נולד לו בן בשם סאסאן, ובאופן מאוד נוח לכל הבנים בשושלת קראו סאסאן, עד סאסאן שהוא אבא של ארדשיר אבל לא ידע על ייחוסו.

רגע, שנייה, למה קוראים לו ארדשיר בן פאבג אם לאבא שלו קראו סאסאן? אז זהו, שהמקורות חלוקים, האם פאבג היה האדון שאימץ אותו וסאסאן האב הביולוגי, או להיפך, או שסאסאן התחתן עם בתו של פאבג – בכל מקרה, היו לו שני אבות, ואחר כך גם המלך הפרתי אימץ אותו, עד שהוא עשה מעשה שלא ייעשה, וצד ראשון במסע ציד עם הנסיכים. פףףףף, נו באמת. אלף בית של הישרדות בחצר המלך: לא מצילים את המלך מחיה רעה, לא צדים לפני המלך או הנסיכים, ואם בטעות עשית את זה והם אומרים שהם ירו ראשונים – אתה לא מתווכח!

בכל מקרה, ב-224 לספירה, בעוד הפרתים עסוקים במלחמות ברומאים, במלחמות פנימיות ובמלחמה באבעבועות השחורות, בא ארדשיר בן פאבג ו/או בן סאסאן הפרסי, המלך הלגיטימי בעצם, ומשתלט על האימפריה. אבל בחוכמה רבה: הוא גם נשא לאישה את בת המלך הפרתי וגם שילב פרתים במערכת הממשל שלו.

טוב, אני שוב יורדת לפרטים. יהיה לנו פרק או אולי אפילו כמה פרקים עליו. נצא לאתנחתא מוסיקלית קצרה שמסכמת את סיפור ארדשיר והתולעת מתוך האודיובוק של גיבורים מלכים ודרקונים, ונחזור.

ardashir and the worm (bundahishn, shah nameh) illustration by Anat Eilam from www.iranianmythology.com

אז מה חוץ מארדשיר?

האימפריה הסאסאנית הייתה מאוד מוצלחת יחסית, שלטה על שטח עצום והיא נשארת בשלטון עד שנת 651 לספירה, כאשר ב-20 השנים האחרונות היא כבר לא ממש האימפריה הסאסאנית. המלך בורח ומתחבא מהערבים, עד שאחד מנאמני השלטון הערבי מוצא אותו והורג אותו. נורא בא לי לעשות פרק על הקבלות בין זהאכ וג'משיד המיתולוגיים, סוף התקופה הסאסאנית על פי השאה נאמה/בונדהישן, והמהפכה האסלאמית. ומכיוון שאני מחליטה מה עושים כאן, אז יהיה כזה פרק.

לא נמנה כאן את כל המלכים כי היו מלא מלא מלא, אז רק שמות שחוזרים על עצמם, המלכים הבולטים, וכמה מההישגים ומהשינויים החשובים. השמות הנפוצים בשושלת היו ארדשיר, כמובן, שאפ'ור, ח'סרו, בהראם (שזה אל הניצחון), יזדגרד, הורמוזד (שזה אהורה מזדא בפרסית אמצעית). פֵּירוֹז, כַּוָאד ועוד.

אמרנו שארדשיר, מייסד האימפריה, שילב פרתים בממשל. הממשל הסאסאני היה הרבה יותר מסודר, בדומה לאימפריה האח'מנית. עם מלכי משנה ומלך המלכים – נו, כמו שצריך.

בנו, שאפ'ור הראשון, היה מאוד סובלני לדתות אחרות ואפילו מוזכר בתלמוד בשם שבור מלכא. חוץ מהרחבת גבולות המדינה וביסוס האימפריה והשלטון, הוא גם דאג לתרגום מיטב יצירות הספרות והמדע ההודיות והיווניות לפרסית אמצעית (אז לא קראו לה אמצעית, היא הייתה סתם פרסית). הוא לא היה המלך הסאסאני היחיד שדאג לתרגומי יצירות מופת, אבל הוא היה הראשון. וכך האיראנים התחילו להיות כל כך משכילים. תזכרו את זה בעוד כ-400 שנה כשהערבים כובשים אותנו.

אמנם המלכים הסאסאנים הצדיקו את מלוכתם גם בקשר גנטי לדאראי י דאראיאן וגם בתמיכתו של האל אהורה מזדא; אמנם על מטבעותיהם הם לא כתבו "שנת X למלך ארדשיר" אלא "שנת X לאש הקדושה של ארדשיר" – כלומר מהתחלה היו אדוקים ויראי אהורה מזדא; אבל למרות כל זאת בהתחלה לא הייתה דת רשמית למדינה. גם אצל האח'מנים יש פלורליזם יחסי והפרדה בין דת ומדינה. עד גבול מסוים, כן? כי אמנם לא הייתה דת רשמית, אבל מכיוון שהמלכים היו זורואסטרים, מעמדם של כהני הדת עלה בהתמדה.

המאה השלישית לספירה היא גם הפעם הראשונה שיהודים נזכרים בכתבים איראניים כלשהם – בכתובת של כהן הדת כירדיר, שמציין שהוא הרג המון כופרים, ביניהם יהודים.

הדת הזורואסטרית הפכה לדת הרשמית של המדינה רק בימיו של שאפ'ור השני, במאה הרביעית לספירה (רוצים מספרים? קרציות. הוא מלך בין 309-379), כנראה כקונטרה לנצרות שהייתה הדת של האימפריה הרומית השכנה. אבל קישור דת למדינה זה כנראה לא רעיון ממש טוב: זוכרים מה קרה לאיראן אחרי המהפכה האסלאמית במאה ה-20? מאומה מוסלמית אדוקה, היא הפכה לאחת האומות הכי חילוניות בעולם, בגלל הכפייה הדתית. דיברנו על זה גם עם רז צימט בפרק 12. אז אותו דבר. אחת הסיבות שמונים לנפילתה של הדת הזורואסטרית אחרי הכיבוש הערבי, היא שהיא הייתה קשורה באופן כל כך הדוק לשלטון הסאסאני, שלא היה לה סיכוי לשרוד אחרי התחלפות השלטון. מה גם שהשלטון החדש הביא איתו דת חדשה. אבל זה לקח איזה 300-350 שנה עד שזה קרה, אז בואו נשאיר את זה לעתיד, שיבוא בעוד מספר דקות.

מלחמות כי חייבים

אמרו לי שהיסטוריה זה מלחמות. אני לא מבינה למה זה מעניין, אבל בואו ננסה: האויבים העיקריים של הסאסאנים היו רומא ממערב – וכשאני (או איראנים קדומים) אומרים רומא, הם מתכוונים לביזנטיון ומערבה. לא כל כך מבחינים בין יוונים, רומים, ביזנטים וכו'. ממזרח היו בני תור – שזה שם מבוסס מיתולוגי, אבל בעיקרון – שבטים תורכים ומונגולים. זה קצת מבלבל כי טורקיה של היום נקראה אז רומא, והתורכים היו דווקא ממזרח לאיראן (אם הכתיב טורקים-תורכים מבלבל אתכם, הנה קישור לפוסט שבו הסברתי את האיותים השונים: הטורכים באים), אבל האמת היא שתורכיה של היום היא רק אחת המדינות שיושבים בה תורכים, כפי שאיראן של היום היא רק אחת המדינות שיושביה איראנים, או ארים. וכמו שערב היא לא המקום היחיד שיושבים בו ערבים. נראה לי שהבנתם. מקומם של הערבים לא נפקד מרשימת האויבים, אבל הם לא נחשבו לאויב מאוד רציני, מה שכנראה שיחק לטובתם. הערבים שמסביב למפרץ היו נתינים שיש לדכא ולהראות להם מי בעל הבית, אבל הסאסאנים לא טרחו לכבוש את כל חצי האי ערב. טעות גדולה!

וכפי שאתם יכולים לשער, היו במהלך השנים גם המון המון המון מלחמות ירושה, לעתים עקובות מדם, בין אחים ובני דודים, בתמיכת פלגים שונים של אצילים וכהני דת.

אני מקווה שזה היה מספיק מלחמות בשבילכם, כי לי זה כבר היה יותר מדיי.

בואו ניתן לכם עוד כמה מלכים בולטים או סתם מעניינים –  יזדגרד הראשון מוזכר בשאה-נאמה כמלך רשע במיוחד. למה? כי כך רצו אלה שכתבו את ההיסטוריה, כלומר בני האצולה והכמורה. למעשה הרשעות שלו הייתה שהוא היה פלורליסט להפליא ואפשר גם לנוצרים וגם ליהודים חופש דת. היהודים כל כך אהבו אותו שקראו לו כורש השני, ולפי מקורות זרים (מקורות לא-יהודים בפרסית אמצעית), הוא אפילו נשא לאישה את שושן-דח'ת, בתו של ריש גלותא – ראש הקהילה היהודית. אז ברור שבני האצולה הרגו אותו ולא הסכימו שאף אחד מבניו ישלוט, אבל בסוף הם כן בחרו את בנו בהראם החמישי, המכונה בהראם-גור. בהראם-גור הוא השלמה המלך של השאה נאמה – מלך שיש עליו המון סיפורים שנשמעים כמו אגדות עם. אצל שלמה המלך האגדות היו על חוכמתו, ובמקרה של בהראם גור משבחים את נדיבותו, את טוב לבו, ואת היותו מלך צודק ורב חסד. גם עליו כתבתי חמשירים! (אינסרט מוסיקלי)

עוד מלך שיש המון אגדות על חוכמתו וטוב לבו הוא ח'סרו אנושירואן, או בפרסית אמצעית – אנושג-רואן, "זה שנשמתו נצחית". הוא גם היה בקטע של עידוד יצירה ותרגום יצירות מופת, ונודע כמלך צודק ורב חסד, גם במקורות פרסיים וגם במקורות זרים. הוא היה המלך המעולה האחרון. אחרי מותו ב-579 הממלכה התחילה לקרטע ולהתפורר, בעיקר בגלל מלחמות פנימיות בין קבוצות כוח, אצילים ואנשי דת שהצליחו או לא הצליחו לשלוט במלך, יורשים שרוצחים ומעוורים את המתחרים שלהם, שהם במקרה אחיהם, וסיאוב של השליטים. בין כל השליטים קצרי המועד שהיו, נמנה רק שלושה – פוראןדח'ת ואזרמידח'ת, שמעניינות אותנו בעיקר כי הן היו בנות – ואומרים שהן היו מלכות טובות, אבל הממלכה כבר הייתה בדרך למטה. יזדגרד השלישי, שהומלך בגיל שמונה, היה המלך האחרון.

בעוד הסאסאנים מתקוטטים מבפנים, ערבי אחד בשם מחמד היגר בשנת 621/2 מעירו מכה לעיר מדינה, והתחיל להפיץ את הדת החדשה שלו – האסלאם. בתקופתו של יזדגרד הממלכה כבר התפוררה, אויבים מכל הצדדים פלשו אליה ועשו בה כבשלהם, והערבים – הכוח העולה החדש, מחוזקים באמונה חדשה, ניצחו בקרב קאדסיה. קרב קאדסיה נחשב הקרב הגורלי שבו בעצם נפל הפור, הערבים ניצחו והאיראנים הפסידו. הערבים כבשו את איראן גל אחר גל, אבל המלך עדיין נקרא מלך בזמן שהמשיך לברוח, עד שנמצא ונרצח בשנת 650-1. לקח עוד כמה מאות שנים עד שהאסלאם כבש את כל איראן, אבל האימפריות הגדולות כבר לא יחזרו.

עכשיו אתם בטח מבינים למה האיראנים כל כך גאים במורשת הישנה שלהם, וגם למה יש להם מנטליות של אימפריה אפילו עכשיו כשהם כבר עמוק בתוך האסלאם. האימפריה הסאסאנית אמנם נפלה, אבל המורשת הארגונית שלה (אוי, זה נשמע כל כך אנכרוניסטי לומר מורשת ארגונית. הכוונה למערכת השלטון והביורוקרטיה) השפיעה גם על האימפריות הבאות. גם אחרי מותו, וגם בקרב הערבים, יזדגרד שמר על מעמד מלכותי, ורבים מהשליטים הערבים והאיראנים-מוסלמים שיבואו אחריו, טענו שהם צאצאים שלו בשביל ההצדקה הגנטית.

כאן מסתיים השאה נאמה, והאיראנים אומרים – השאה נאמה – אחריתו טובה. הבונדהישן ממשיך עד אחרית הימים.

סיכום ביניים 2

אז היו לנו זרתושטרה, בתקופה הפרה-היסטורית, ואז אימפריית מדי מ-612, האימפריה הפרסית – האח'מנית מ-550 ככה, תקופה הלניסטית קצרה שמתחילה ב-330 לפני הספירה, פרתים מ-250 לפני הספירה ועד 224 לספירה, ומ-224 לספירה עד ככה 650 לספירה – האימפריה הסאסאנית. ואז הכיבוש הערבי הראשון, שאיראנים רבים מסכמים אותו במילים "הערבים הרסו לנו את המדינה". "הכיבוש הערבי השני", אגב, הוא שמה של המהפכה האסלאמית ב-1979 בפי רבים ממתנגדי המשטר.

תחת שלטון ערבי

עכשיו כמה מאות שנים איראן מקבלת בשמחה את הערבים ואת האסלאם, כי כל דבר יותר טוב מהסאסאנים. אמרתי לכם שאני חייבת לעשות פרק שמקביל בין הכיבוש הערבי הראשון והשני! וגם בינם לבין הסיפור המיתולוגי של ג'משיד וזהאכ, אבל יש מצב שפרדוסי הושפע מהכיבוש הערבי הראשון.

עד המאה העשירית איראנים כותבים יצירות מופת רק בערבית. בכל פעם שאני מרצה לערביסטים ומבאסת אותם על כך שהם לא למדו פרסית (אפרופו לא למדו פרסית: יש לי קורס פרסית מקוון ואומרים שהוא ממש טוב ומושקע, ולארבעת התלמידים הבאים הוא במחיר פיילוט. אשים לינק בפוסט). אז בכל פעם שאני מרצה לערביסטים ומבאסת אותם על כך שהם לא למדו פרסית, הם מנחמים את עצמם באמרם: אבל אנחנו המצאנו את האלגברה. ואז אני אומרת להם מי המציא את האלגברה? מי כתב את אלג'בר ואלמקאבלה? אלח'ורזמי! איפה זה ח'ורזם? באיראן. אז כל היצירות הגדולות של ימי הביניים בערבית – אסטרונומיה, מתמטיקה, היסטוריה, פילוסופיה, מדע המדינה – זה הכול איראנים שכתבו בערבית. אז סתמו. לא, את זה אני לא אומרת להם. הם סותמים כבר לבד…

במאה העשירית בא משוררנו הגדול פרדוסי, שנחשב למחייה השפה הפרסית, וכתב את האפוס הגדול מכולם – השאה נאמה, ספר המלכים – המספר את תולדות העולם החל מבריאתו (לפי האסלאם, באסוש) ודרך כל השושלות המיתולוגיות, וכמו שאתם בטח זוכרים – החל מדארא בן דאראב גם את המלכים ההיסטוריים עד הכיבוש האסלאמי. אחר כך אומרים שאה נאמה – אח'רש ח'ושה: לשאה נאמה יש סוף טוב. לכו תבינו. בכל אופן, פרדוסי לא ממש החיה את השפה הפרסית כי היא לא מתה. אבל בניגוד לעברית, שבמשך כ-2000 שנה הייתה רק שפת אב ולא שפת אם, לפרסית קרה דבר הפוך: שפת האב הפכה להיות ערבית, אבל בבית עדיין דיברו את הדיאלקטים המקומיים, ורוב השליטים הבינו פרסית אבל לא ערבית. פרדוסי החזיר לשפה את מעמדה כשפה של ספרות, תרבות ומחקר. מה היה קורה לולא היה פרדוסי? אין לדעת. מגיע לו לפחות פרק אחד משלו, אולי נעלה שם ספקולציות.

אבל אביעד ביקש אז נעבור ממש בקצרה על מי שלט באיראן בתקופה שהיא נשלטה בידי זרים, אז יאללה. מהר כי זה מבאס אותי.

בין 661-750 לספירת הנוצרים, איראן היא חלק מח'ליפות בית אומיה שמרכזה בדמשק. אחר כך למשך די הרבה זמן – עד אמצע המאה השלוש עשרה לספירה – היא תחת שלטון בית עבאס שבירתו בע'דאד (שזה שם פרסי! חכו לפרק על מילים פרסיות או חפשו בסרטונים שלי ביו-טיוב).

בעשרה במחרם (החודש הראשון) בשנת 61 להיג'רה – 680 בשבילכם ובשביל הנוצרים – מתחולל בכרבלא קרב שבו סיעה קטנה – סיעתו של עלי – שנדבר עליה בהרחבה בפרק הבא, עם ד"ר אורי גולדברג – מתפצלת סופית מהאסלאם המיינסטרימי, המסורתי. בערבית מסורת זה סונה ו-סיעה זה שיעה, אז אתם מבינים למה זה חשוב. לאיראנים זה עדיין לא חשוב בשלב זה, אבל תזכרו שזה קרה.

שושלות עצמאיות קצרות מועד

בחזרה לשליטים הערביים שהרסו לנו (לאיראנים, כן?) את המדינה הסיבה שבית עבאס החזיק כל כך הרבה זמן היא שהשליטים העבאסיים אפשרו למלכים מקומיים להיות ממש חזקים כל עוד הם מעלים לו מס.

למשל השושלת הצפרית במזרח במאה העשירית פלוס כמה שנים לכל צד. השושלת הצפרית שלטה רק בחלק ממה שהוא היום איראן המדינית, רוב השטח שלה הוא אפגאנסתאן, אבל אנחנו בתקופה שאין עדיין הפרדה בין איראן לאפגאנסתאן. ההפרדה היא די מלאכותית ומבוססת יותר על דת מאשר על דברים אחרים. אוכל אפגאני הוא הכלאה מוצלחת בין אוכל איראני והודי, ודרי – אחת משתי השפות הרשמיות של אפגאנסתאן – היא פרסית ששמרה על פונולוגיה עתיקה יותר. אני מבינה אותה בלי בעיה, ואחרי 10 דקות שיחה גם מדברת בה עם נהג המונית. אבל גם זה זה לפרק (פרקים?) על השפה.

כמעט בו זמנית עם השושלת הצפרית יש לנו מצפון את השושלת הסמנית – הן רבות בערך על אותו שטח. מאמצע המאה העשירית ואל תוך המאה ה-11, יש לנו במערב את הבויידים והזיארידים, ובמזרח את הע'זנוים. הע'זנוים הם הכי מוצלחים מהשושלות המקומיות, כי הם משתלטים על רוב הטריטוריה, ונשארים בשלטון, לפחות במזרח, כמעט עד סוף המאה ה-12.

תאמינו לי אין לי מושג איך אתם הולכים לזכור את זה וגם למה, אבל נו, שייאמר. בגוף הפוסט גם אשים לכם סרטון עם מוסיקה דרמטית שיראה לכם בערך מי היה איפה מתי. בלגן גדול.

מה שחשוב בשושלות האלה, שנקראות "השושלות העצמאיות", היא שהשלטון מתחיל לחזור לאיראנים. לפחות בחלק מהשושלות. הע'זנוים, למשל, הם ממלוכים ממוצא תורכי, אבל הזהות שלהם איראנית. ממלוכ בערבית זה מי ששייך למישהו אחר (משויך, אם תרצו), והכוונה היא למעמד של עבדים שלחמו בשורות הצבא. ומה קורה כשנותנים לאנשים נשק? נכון. הם צוברים כוח. אז העבדים האלה הפכו למלכים, בתקופה הע'זנוית ואחר כך גם מלכי ח'ורזם שנדבר עליהם עוד מעט. וגם בעוד מקומות אחרים במזרח התיכון. אז ממלוכים זה אשכרה עבד כי ימלוך (ואשכרה זה בפרסית "גלוי").

או, סוף סוף אימפריה גדולה ויחסית ארוכה. הסלג'וקים מ-1034 ועד כמעט סוף המאה ה-12, כובשים את רוב הטריטוריה. הסלג'וקים הם שבט תורכי, אבל הם מפורססים – כלומר אימצו את התרבות ואת השפה וכמעט את הזהות שלנו – שפת הממשל הייתה פרסית, הם לקחו תחת חסותם אמנים פרסים – אז זה סבבה. גם היום העומד בראש המדינה הוא תורכי. זה לפרק אחר.

בשלהי המאה ה-11 מתחילים הח'ורזמים להשתלט – גם ממלוכים, כאמור, והם יישארו כמעט עד אמצע המאה ה-13.

טיפ: אם יש ח'ור בשם – זה כנראה במזרח, כי ח'ור מקביל מבחינה אטימולוגית ל-SVAR בסנסקריט, SOL בלשונות רומאניות ו-SUN באנגלית. שמש. אז כל מה שמתחיל ב-ח'ור: ח'ורזם, ח'וראסאן – זה במזרח. ח'ורזמים מצלצל לכם מוכר במיוחד. זוכרים? המתמטיקאי הידוע אלח'ורזמי, שעל שמו נקראים גם לוגריתמים וגם אלגוריתמים, שכתב את הספר אלג'בר ואלמקאבלה, שעל שמו נקראת האלגברה? הוא משם. לא מאותה תקופה – הוא חי ופעל בתקופה העבאסית (איזה מוזר זה לומר חי ופעל. כאילו, יכול להיות שהוא פעל בזמן אחר ממה שהוא חי? לא משנה). ח'ורזם זה צפון מזרח איראן, מקום שהיום נמצא מחוץ לגבולות איראן המדיניים.

לפני שנעבור לאסון הגדול, אני רוצה להרגיע רגע את אלה שכמוני קצת מתבלבלים מזה שיש המון שליטים באותו זמן בערך באותו מקום. זה בגלל שאין לי כוח לייגע אתכם בשנים מדויקות, אבל באמת יש הרבה שליטים ששולטים בו זמנית, ואדמות שעוברות מיד ליד. כמו שסבא שלי נולד במקום שהיה באותו זמן רוסיה, היום זה בלארוס אבל עדיין יש רוסיה, הסבא השני נולד ברומניה אבל מי שבאמת מבין אומר שזה לא רומניה זה בסרביה, אבל רומניה קיימת כל הזמן במקביל.

סיכום ביניים 3

אז היו לנו זרתושטרה, בתקופה הפרה-היסטורית, ואז אימפריית מדי מ-612, האימפריה הפרסית – האח'מנית מ-550 ככה, תקופה הלניסטית קצרה שמתחילה ב-330 לפני הספירה, פרתים מ-250 לפני הספירה ועד 224 לספירה, ומ-224 לספירה עד ככה 650 לספירה – האימפריה הסאסאנית. ואז הכיבוש הערבי הראשון, שלטון בית אומיה, שלטון בית עבאס, ותוך כדי כך כמה מאות שנים שבהן אותם שטחים מתחלקים באופן שונה בין שושלות שונות, סלג'וקים שהם עם תורכי אבל מזדהים עם התרבות הנעלה שלנו, ממלכת ח'ורזם, ואז – האסון הגדול.

המונגולים.

בהנהגת צֶ'נְגִיז ח'אן האימתני. שמו האמיתי היה Temüjin, אבל תודו שזה פחות מפחיד.

המונגולים מגיעים לאיראן בסערה בתחילת המאה ה-13, כחלק מכיבוש אסיה כולה, למעט תת היבשת ההודית. הם יגיעו לשם מאוחר יותר, אל תדאגו. הורגים, רוצחים, הורסים ערים שלמות, מַגלים קהילות שלמות – בוקה ומבוקה ומבולקה. אני שוב מקדימה משהו מאחד הפרקים המאוחרים יותר, שיעסוק בשפה: במאה ה-13 אין כל כך יצירה בפרסית כי אנשים היו עסוקים יותר בהישרדות. גם טקסטים בפרסית יהודית קדומה (כלומר פרסית חדשה מלפני המאה ה-13) אבדו עד סוף המאה ה-19, אז התחילו להתגלות גניזות – שהמפורסמת ביניהם היא גניזת קהיר, ועמה התגלתה כל היצירה היהודית הפרה-מונגולית.

אגב, בפרסית קוראים למונגולים مغول, אז אם אתם שומעים על המוגולים או המגולים בהודו או אפילו באיראן – זה תרגום מאנגלית של המונגולים. כשאתם מחפשים בגוגל תמונות מע'ול בפרסית, אתם מקבלים בעיקר תמונות של לוחמים אכזריים מלוכסני עיניים (יש קישור מהפוסט, כמובן), וכשאתם מחפשים מונגול, אתם מקבלים תמונות של תינוקות חמודים עם תסמונת דאון, וקצת גם של מבוגרים.

אז יש לנו תקופה ארוכה של כיבוש מונגולי, שכולל גם את האימפריה המונגולית וגם את האימפריה האילח'אנית, שמלכיה היו חלק מצאצאי צ'נגיז ח'אן (היו לו המון המון המון צאצאים! כנראה גם חלקנו! לפי מחקר גנטי שהתחקה אחרי כרומוזומי Y אצל גברים בכל העולם, נמצא שכ-1 מכל 200 גברים בעולם הוא צאצא שלו דרך שושלת ישירה של גברים, כלומר בנים, אבות וסבים. אם הייתה אפילו אמא או סבתא אחת בדרך שהתחתנה עם מישהו שהוא לא צאצא ישיר – זה כבר לא ייכלל בתוצאות המחקר.

רגע. אם… 750 שנה פלוס מינוס… נגיד בנדיבות שדור זה 25 שנים למרות שזה בקלות יכול להיות גם 13… וההסתברות לבן זכר זה נגיד בנדיבות חצי, למרות שזה קצת פחות… אז יש 30 דורות באמצע, ו-30 דורות שכולם גברים זאת רק אחת ממיליארד ומשהו אופציות. בכל יתר האופציות יש בדרך בת. מצד שני, איך מחשבים את ההסתברות בהינתן שבטח לפחות חלק מהבנות התחתנו עם מישהו אחר שהוא צאצא ישיר של צ'ינגיס ג'אן? טוב, סטינו אבל ממש. אם למישהו יש תובנות אשמח לקרוא אותן בתגובות או בפרטי, והנה גם קישור למאמר קצר בנושא. אבל נראה לי שהמסקנה הבלתי נמנעת היא שבערך כולנו צאצאים שלו. סבא רבא לא כל כך סימפטי היה לנו. ואני בכלל בסוגריים! אז סגור סוגריים ונמשיך מאיפה שהפסקנו.

אז יש לנו תקופה ארוכה של כיבוש מונגולי, שכולל גם את האימפריה המונגולית וגם את האימפריה האילח'אנית קצרת המועד, שמלכיה היו חלק מצאצאי צ'נגיז ח'אן. בטח שמתם לב שבשם של האימפריה האילח'אנית יש ח'אן, כמו צ'נגיס ח'אן. זה תואר מונגולי, איל-ח'אן זה בערך ח'אן-משנה, אז זו האימפריה של ח'אני-המשנה, והיא הייתה מחולקת לח'אנויות – לא כמו shops או stores אלא כמו khanate – סוג של מדינה שהשליט שלה הוא ח'אן.

הכיבוש המונגולי היה קשה לאיראנים במיוחד, כי הם מאוד הזדהו עם התוקף והיה להם קשה עם זה שיש לא מוסלמים ששולטים עליהם, וגם גוזרים גזירות שלא מאפשרות להם לשמור על חוקי הדת שלהם, למשל טבילה בנהרות בעונות מסוימות ושחיטת חיות. מזכיר לי קצת את אירופה של היום, רק שאז אף אחד לא העמיד פנים שזה מנאורות.

רק בסביבות 1300 התאסלם השליט האילח'אני, האסלאם הפך לדת האימפריה ובא לציון גואל. אחר כך יש כמה עשרות שנים של ממלכות קטנות ועצמאיות, והשליטים המונגוליים הבאים, עד סוף המאה ה-15, היו התימורידים, בראשות תימור לנג. תימור לנג (תימור הצולע) היה ממוצא תורכי-מונגולי, הסברה המקובלת היא שהוא לא היה צאצא של צ'נגיז ח'אן, שזה עושה אותו מאוד ייחודי כפי שראינו, אבל בכל מקרה הוא ראה את עצמו כממשיך דרכו ולכן למרות שכבר היה שלטון תורכי באזור, הוא עדיין נחשב – והחשיב את עצמו – לשליט מונגולי, והאימפריה עדיין נחשבת מונגולית. אבל כאמור מוסלמית. סונית, כי איראן הופכת לשיעית רק בפרק הבא. את רוב איראן הפסידו התימורידים לשבט האק-קויונלו שתיכף נדבר עליו, אבל הם המשיכו לשלוט ככה בקטנה באזורים סמוכים, מלכים מקומיים קטנים, עד שבמאה ה-16 אחד מהם הרים את הראש, התחזק, כבש את הודו והקים בה את האימפריה המונגולית, אבל עכשיו בשם הפרסי של המונגולים – Mughal.

רואים את הסוף!

של הפרק, כן? לא של ציר הזמן כולו, זה יסתיים רק בפרק 16.

אק קויונלו, בתורכית "הכבשים הלבנות" וקארא-קויונלו "הכבשים השחורות" הם שני שבטים תורכים גנטית – אבל פרסית תרבותית – שהשתלטו על הטריטוריה האיראנית לקראת סוף המאה ה-15, וכבשו אותה מהתימורידים. בזאת הקיץ הקץ על השלטון המונגולי באיראן.

על השבטים האלה אמר לי פעם פרופ' זאב מגן, ראש תחום איראן במרכז האקדמי שלם: איזה שבטים טיפשיים! מי קורא לעצמו בשמות של חיות?! ועל כך עניתי לו: נכון, זאב.

הו וואו, טוב. זה היה קשה. בואו נסכם.

סיכום סיכומי בהחלט

אז היו לנו זרתושטרה, בתקופה הפרה-היסטורית, ואז אימפריית מדי שעולה על בימת ההיסטוריה ב-612 לפנה"ס. האימפריה הפרסית – האח'מנית מ-550 ככה, תקופה הלניסטית קצרה שמתחילה ב-330 לפני הספירה, פרתים מ-250 לפני הספירה ועד 224 לספירה, ומ-224 לספירה עד ככה 650 לספירה – האימפריה הסאסאנית. ואז הכיבוש הערבי הראשון, איראן מתאסלמת ברובה, שלטון בית אומיה, שלטון בית עבאס, שושלות עצמאיות, סלג'וקים שהם תורכים אבל עם זהות פרסית, מונגולים מהמאה ה-12 עד המאה ה-15, ואז אק קויונלו וקארא קויונלו שגם הם תורכים אבל משלנו. עד לנקודה זו איראן עדיין סונית. בפרק הבא נדבר עם ד"ר אורי גולדברג על השיעה בכלל, על השיעה באיראן בפרט, ולכן יוצא שבין שני צירי הזמן – הטרום-שיעי ואם אפשר לומר המודרני – נקדיש פרק שלם לאימפריה הצפוית. אבל נדבר גם על השיעה עד היום.

ומה למדנו היום חוץ מזה? שאיראן משתרעת הרבה מעבר לגבולותיה המדיניים של היום, ובדרך כלל כללה גם את מה שהיום אפע'אנסתאן, חלקים גדולים מעראק, קווקז, בוכארה ועוד. לזה קוראים "איראן הגדולה" או Greater Iran. וגם שהטריטוריה נשלטה על ידי עמים שאינם איראנים – ערבים, מונגולים ותורכים, אבל ההבדל הוא שהשושלות התורכיות היו סבבה: בד"כ שלטון תורכי ופקידות איראנית, והזדהות תרבותית ולשונית פרסית. עד עצם היום הזה יש המון תורכים באיראן, עד כדי כך שאני לא בטוחה שאפשר לקרוא להם מיעוט. הם גם לא מקופחים כמו מיעוטים אתניים אחרים.

ענייני מנהלה וזה

אני מקווה שהצלחתם להבין משהו מציר הזמן הזה,  אני גם מקווה שאני אזכור אותו, בכל מקרה, סרטון הווידאו המסכם נמצא בסוף הפוסט, לגישה נוחה.

לפני שנעבור לשיר של קיוסק בשם "אדם רגיל", מהאלבום הראשון, לפרידות ולקרדיטים, אני רוצה להזכיר שאם אהבתם, אתם מוזמנים לשתף עם איזו מילה טובה. אם לא אהבתם – שתפו עם איזו מילה רעה, פרסום זה פרסום.

אולי כדאי לציין שיש לנו גם עמוד פייסבוק וגם קבוצה סגורה למאזינים, שנמצאת בתהליכי התמלאות ואני מקווה שבקרוב גם תהיה בה יותר פעילות.

אם ממש אהבת ובא לך להביע את אהבתך ו/או את הערכתך, אז אפשר לעשות זאת במגוון דרכים:
א. לרכוש ספרים של הוצאת זרש, ולעודד את חבריך לעשות כמוך. יש לנו שני ז'אנרים עיקריים – ספרי חנונים וספרי בישול טבעוניים. חלק מהספרים שנמכרים באתר הם לא של ההוצאה, אבל זו עדיין דרך להביע הערכה…
ב. להזמין אותי להרצאות למסגרות שמשלמות היטב,
ג. פשוט לקנות לי קפה, ואני מתרגשת מאוד לציין שכבר התחלתי לקבל קפה אים. תודה, נתי, על פתיחת הצ'קרות, אישאללה רבים אחרים ילכו בעקבותיך או בעקבותייך.

יאללה, קיוסק, "אדם רגיל". בווידאו מצאתי רק עם תרגום לטורקית, אבל היו לנו כל כך הרבה תורכים בפרק, אולי זה דווקא מתאים – טורקים שמעריכים את התרבות שלנו…

ועד הפעם הבאה – ח'דא חאפט'!

תקציר הפרקים הבאים

היי, אתם עוד פה! ברוכים הבאים לפינתנו למאזינים נאמנים בלבד, או כאלה ששומעים באפליקציה בזמן נהיגה ולא יכולים להעביר – תקציר הפרקים הבאים, וזכרו שכל תוכנית היא בסיס לשינויים:

אז בפרק 15 (21.5) אדבר עם ד"ר אורי גולדברג על האסלאם השיעי באיראן, החל בתקופה הצפוית ועד היום. כשאמרתי שני פרקים וקצת לציר הזמן, זה הקצת. כי את הצפוים נכסה בפרק הזה, אבל יהיו עוד נושאים.

בפרק 16 (28.5) נשלים את ציר הזמן, מנפילת הצפוים ועד ימינו.

פרק 17 (4.6) הוא מאוד מרגש, כי זו פעם ראשונה שאפגוש בחיים האמיתיים את חברי הווירטואלי הטוב מזה כשש שנים (יותר?) יהודה מקס מלכיאל, בעל ה-Vלוג מתכונים מאלף עד תיו ובערך המורה הפרטי שלי לתאג'יכית, ונדבר על בלשנות ועל בשלנות.

פרק 18 (11.6) יהיה קרוסאובר עם הפודקאסט שֹׁרת התרבות, של עידו קינן, שזה משעשע כי יוצא שעידוק עושה קרוסאובר עם עצמו. כנראה נדבר על אתרים ויוזרים עבריים של הרפובליקה האסלאמית, עם הרבה אינסרטים משעשעים.

בפרק 19 (18.6) אדבר עם סיוון ברלין ואולי גם הושנג באבאא'י על… פופ איראני בשנות השמונים! סיוון כבר מכינה פלייליסט 🙂

פרק 20 טרם נסגר, אבל אחרי כל כך הרבה זמן בלי אקטואליה ופוליטיקה, זה בטח יהיה משהו פוליטי-אקטואלי.

ופרק 21, ב-2.7 הוא הקרוסאובר השני בסדרת המשותפת עם הפודקאסט של התנ"ך עם ד"ר ליאורה רביד ודברי הימים – הסכת על התנ"ך והמזרח הקדום של ד"ר אילן אבקסיס – על דריווש הגדול, שסיפור עלייתו לשלטון הוא בין הסיפורים האהובים עליי!

ועכשיו באמת – ח'דא חאפט'!

4 מחשבות על “פרק 14 | איראן על ציר הזמן – חלק א

  1. עדי הגיב:

    שלום תמר ותודה על פרק מעניין וחשוב. אני מתקדם אט אט לפי סדר כרונולוגי, נראה לי שלעולם לא אשיג אותך…

    תיקון קל: אל-ח'וואריזמי אכן מונצח במילה אלגוריתם, אבל אין קשר בינו לבין לוגריתם. האחרון הוא מונח שטבע המתמטיקאי ג'ון נפייר שפחות או יותר המציא את הלוגריתמים, ומקורו במילים היווניות "לוגוס" ו-"אריתמוס" (ולכן בגרמנית הוא נקרא logarithmus. פה ושם מצאתי אזכורים של "אלגוריתמוס"… כימרה שמקורה כנראה בבלבול בין שני המונחים הלא קשורים).

    מקור: https://www.etymonline.com/word/logarithm#etymonline_v_12390

תגובתך