אז עשיתי סקר גם בדף הפטריאון וגם בדף של הקבוצה, עם היענות עצומה של כמעט מניין אנשים, והתוצאות יצאו צמודות ואף התחלפו בין הפעמים השונות שבדקתי. כרגע בצירוף שני הסקרים יש תיקו, אבל אם נותנים יותר משקל לסקר של הפטרונים (בכל זאת בעל המאה וזה), אז נעשה שבוע-שבוע, ואתם מקבלים גם את פרקי הפטרונים-בלבד כפרקי ביניים בין פרקים חדשים של איראניום מועשר.
והיום, 14 במרדאד 2578, אתם מקבלים את פרק הביניים הראשון, מתאריך 21.1.2019 המלך הלך! (עם המלל כפי שנכתב במקור)

היום, ה-1 בבהמן שנת 2577 לפי הספירה המלוכנית, 1397 לפי הספירה ההג'רית שמשית, עולה הפרק הראשון שהוא לפטרונים בלבד! זה ממש מרגש!

שאה רפת – המלך הלך

בשבוע שעבר, ב-26 בדֵי, 16 בינואר למניין הגויים, מלאו 40 שנה ליום שבו, בשעה 11:45 הגיע מחמד רצ'א שאה לשדה התעופה מהר-אבאד בטהראן בדרכו לאסוואן שבמצרים. השאה אמר שבזמן האחרון הוא מרגיש חולשה וזקוק למנוחה, ומועד חזרתו לאיראן תלוי במצב בריאותו. אני לא יודעת אם הוא עצמו האמין בכך. הוא עלה על המטוס הצבאי רק אחרי שראש הממשלה, שאפ'ור בח'תיאר, הגיש לו את תוצאות הצבעת האמון בממשלתו. השאה נפטר מסרטן בגלות פחות משנתיים לאחר מכן, ב-5 במרדאד 1359 (27 ביולי 1980), והוא בן 61 בלבד (fun fact שלא יצא לי לאמת, אבל מה זה חשוב: הרופא האישי שלו טיפל בכמה ראשי מדינות באזור, כולם מתו מאותו סוג סרטן).

בעיתונים הגדולים הכריזו כותרות ענק – שאה רפת, "המלך הלך".

היום נקרא ביחד את העמוד הראשי בעיתון אטלאעאת מאותו יום מר ונמהר לפני 40 שנה, וקצת תוספות מכיהאן, שהסריקה שלו שמצאתי הרבה פחות איכותית, ואני אחפור בערך על כל דבר שאפשר. לצערכם, מכיוון שאתם לא תלמידים שלי, החפירה לא תהיה דקדוקית. כמעט.

(לא רלוונטי, אבל זה כתוב אז אתם מקבלים)

זהו פרק ראשון שהתוכן שלו מוגבל לפטרונים שלי בפטריאון. אתם מוזמנים מאוד להפוך גם לכאלה ולהאזין לכל הפרק. יצא מעניין לדעתי (איזה שקרנית אני, אני כותבת את השורות האלה לפני שכתבתי את הפרק). [הסבר לגבי פטריאון – להעתיק מפוסט קודם]. הגישה לקבצי השמע באמצעות לינק RSS אישי היא לכל הפטרונים, החל מדולר לחודש, ופטרוני כוס קפה בחודש ומעלה גם יוכלו לראות את הפוסט המצורף, ובו עמודי העיתון ותמונות של צעירים נלהבים מחזיקים את העיתון.

||

שלום אילן ואילן, צפריר, דביר ויוחאי, ראשוני פטרוניי! זה מאוד מרגש 🙂 הפרק הזה הוא אשכרה בשבילכם (ואשכרה בפרסית זה "גלוי", אז זה ממש משחק מילים נאה).

אם אתם רוצים לראות את העיתון במלואו – הנה הוא: אטלאעאת מיום 25 בדי 1357.

התאריך על העיתון

התאריך על העיתון הוא 26 בדֵי 1357. למה זה חשוב? כי שנתיים-שלוש קודם לכן שינה השאה את שיטת הספירה למניין שמתחיל מעליית כורש הגדול לשלטון. זה היה במסגרת החזרה שלו לשורשים והדגשת הזהות האיראנית-ארית על פני הזהות האסלאמית, המזוהה עם הערבים. ב-1971 הוא גם ערך חגיגות ענק ל-2500 לאימפריה האח'מנית. חמש שנים מאוחר יותר שונתה הספירה והשנה הפכה ל-2535 – 2535 שנים משבתו של כורש על כס המלכות (רק 20 שנה מאוחר יותר הוא כבש את בבל והפך את איראן לאימפריה). הבדיחה הרווחת אז הייתה שהשאה הבטיח לקדם את איראן אל העתיד במהירות, ואכן תוך 5 שנים הנה התקדמנו 35 שנה. כל משרדי הממשלה והאליטות ספרו לפי הספירה המלוכנית – היא עדיין רווחת בקרב מלוכנים ולאומנים, וההמונים עדיין ספרו לפי ההג'רה של מחמד. כך שלפני 40 שנה, השנה הייתה שנת 2537 למניין המלוכני, ו-1357 מההג'רה של מחמד, ולכן למהפכה קוראים, בין השאר, מהפכת 57.

התאריך 1357 על העיתון הוא הבעת עמדה נגד השאה ובעד המהפכה. האם זה היה היום הראשון שבו חזרו לספירה הזו? עשיתי במיוחד בשבילכם אריה במדבר על גיליונות אטלאעאת מהשנה הזו (2537/1357), וגיליתי שביום חמישי 2 בשהריוור התאריך עדיין היה 2537, וביום ראשון 5 בשהריוור זה כבר היה 1357. בתרגום לשנים שאתם מכירים, זה 24 ו-27 באוגוסט 1978. והשינוי הזה הוא וואחד נקיטת עמדה. היום ספירה לפי השנה המלוכנית היא נקיטת עמדה נגד השלטון.

דיברתי בכמה מקומות על מטוטלת הזהויות של העם והשלטון: האיראנים קרועים בין הזהות הלאומית האיראנית – הארית, ההודו-אירופית, בעלת השורשים העמוקים באימפריות הענק הטרום אסלאמיות, לבין הזהות האסלאמית – זוהי דתם בכמעט 1397 השנים האחרונות, שיעית מאז 1501, ולדת תמיד היה תפקיד חשוב בחיי האיראני, גם בתקופה הזורואסטרית וגם בתקופה האסלאמית. בכל פעם השלטון נוטה לכיוון אחד, והעם לכיוון השני.

הכותרת (מקור)

רגע, שמתם לב מה קרה פה? איך הכינו הכול? איך בשנייה שהמלך עזב כבר הכול היה מוכן? וגם הכותרות شاه رفت "המלך הלך" ב-26 בחודש דֵי, וב-12 בבהמן באותה שנה امام آمد  "האמאם הגיע" – הן מהמפורסמות בעיתונות האיראנית, ויש מאחוריהן מחשבה קופירייטרית. מתי הספיקו?!

אז במקרה השגתי לכם סיפור של ע'לאמחסין צאלחיאר, העורך הראשי של אטלאעאת באותם ימים (אגב, אטלאעאת זה "מידע", וגם "מודיעין", כמו وزارت اطلاعات – משרד המודיעין, שזה המשרד הממשלתי שאתם הכי לא רוצים להסתבך איתו. מקביל ל- مخابرات בארצות ערב. באיראן, אם מישהו אומר לך שהוא עובד במח'אבראת, זה כמו שישראלי יאמר שהוא עובד בבזק).

ב-24 בדֵי, יומיים לפני עזיבת השאה, צלאחיאר תועד אומר: מכיוון שעזיבת השאה היא סופית, והצלחנו להשיג תאריך ואפילו שעת טיסה, אני צריך לצפות מה הולך לקרות (הביטוי המדויק היה باید پیش‌بینی کار‌ها را بکنم, והתרגום המדויק יהיה – אני צריך לעשות את תחזית המעשים). אני יודע שבשעה שבה עוזבת הטיסה, אי אפשר להביא תמונות לעיתון ולהביא את כל הפרטים של האירוע החשוב הזה.

לכן ניצלתי את ההזדמנות שנקרתה לי. אני לוקח את עבאס מז'דה-בח'ש (איזה שם יפה! מז'דה-בח'ש זה "מביא בשורות טובות"), ראש מחלקת העימוד והאחראי על עימוד העמוד הראשון של העיתון לפינה מבודדת, ויושב לדבר איתו.

"סוגיית הכותרת הראשית של העיתון ביום עזיבת השאה מעסיקה את מחשבותינו כבר זמן מה. כתבתי את שתי המילים האלה על פתק קטן, נתתי לאחראי הטכני ושאלתי: אתה יכול להגדיל את שתי המילים האלה באמצעות מכשיר "אגראן" כך שהן יכסו את כל החלק העליון של העמוד הראשון?

"הוא היה בשוק: מה, נגמר?

"אמרתי: אולי, אבל כרגע שיהיה רק ביני ובינך. אני רוצה לקחת פור. בינתיים גם תסתובב בארכיון ותמצא תמונה של השאה ופרח (המלכה) בבגדי חורף בשדה התעופה מהר-אבאד, כשגבם אל המצלמה והם מתקרבים למטוס. שייראה כאילו הם הולכים, מתרחקים. תעשה את זה תלת טורי עם הכותרת ותכין את לוחות הדפוס, ואחרי שתראה לי, שים במגירה שלך ותנעל אותה. אני לא חושב שזה יישאר במגירה הרבה זמן. סמכתי במאה אחוז על עבאס מז'דה-בח'ש. לא עברו שעתיים, והוא לקח אותי לאותה פינה מבודדת והראה לי את דוגמת העבודה. זה היה בדיוק מה שרציתי. צחקתי ונפרדנו…"

אני לא יודעת איך כיהאן גנבו להם את אותה כותרת, אבל הגרפיקה שלהם בהחלט הייתה פחות מרשימה, ולכן כשאתם מגגלים شاه رفت – תמצאו בעיקר את הכותרת של אטלאעאת. בכיהאן הכותרת היא רק על שני שליש מרוחב העמוד, והתמונה היא של צעירים מניפים את תמונת ח'מיני.

אם יש דבר אחד שאתם צריכים לקחת מהחלק הזה, הוא שהתמונה המפורסמת של השאה ביום עזיבתו כלל לא צולמה ביום עזיבתו!!!

מה עוד כתוב?

מעל הכותרת شاه رفت – שאה רפת – המלך הלך – כתוב בעיתון כיהאן שהשאה ביטל ברגע האחרון את מסיבת העיתונאים. בעיתון אטלאעאת כתוב שהוא קיים אותה. מצד אחד – מעורר חשד כי שמענו כרגע שהחבצלת הייתה מוכנה במגירה (לא בדיוק חבצלת. חבצלת זו ידיעה שמוכנה במגירה ליום שבו מישהו חשוב ימות, ואולי חלקכם זוכרים שהחבצלת של אריק שרון פורסמה בטעות בטרם עת). מצד שני, הידיעה עצמה באטלאעאת כל כך מבולבלת – היה מצור טלפוני, הודיעו לנו ככה, שנייה אחר כך הודיעו לנו אחרת – שנראה שהמשבצת הזאת כן נשארה פנויה לכתיבת ידיעה ברגע האחרון.

פקודות היום

בעיתון אטלאעאת, הכותרת הגדולה ביותר אחרי שאה רפת, היא دستورات انقلابی امروز امام خمینی – פקודות היום המהפכניות של האמאם ח'מיני. הפקודות האלה לא היו על העמוד הראשון בעיתונים לפני כן, אבל כן יש ריאיון נרחב איתו באחד העמודים הפנימיים של העיתון, ובעמוד הראשון – ציטוטים והבטחות שלו בקטע חדשותי, למשל: אמאם ח'מיני: בעוד כמה ימים תוקם ממשלה חדשה. לי לא יהיו זכויות של מלך, וגם לא אהיה ראש ממשלה (לא שיקר, תכלס). למדינה האסלאמית של איראן יהיה רק מג'לס אחד ורק צבא אחד. ועל כך נאמר בראייה היסטורית – פחחח. כן, יש רק מג'לס אחד, אבל בפרק הקודם כבר נתתי את מבנה השלטון, ויש מג'לס, מועצת שומרי החוקה, מועצת המומחים ומועצה לקביעת האינטרס של המשטר. נו באמת.

אם אני כבר בעיתון של היום שלפני, יש בו המון כותרות מעניינות ואני לא יכולה לתת את כולן, אבל את זו אתם חייבים לשמוע: אנשי הדת השיעים תמיד התרחקו מצבירת ממון. איזה צחוקים! כלומר עצוב מאוד מאוד מאוד 🙁

אוף, אני לא מצליחה להפסיק עם כותרות היום שלפני: בח'תיאר – ראש הממשלה שמינה השאה מבין מתנגדיו האינטלקטואלים (יוסי אלפר מדבר עליו בפרק המצמרר ביותר שהיה לנו עד כה), קיבל הצבעת אמון בסנאט, בח'תיאר אמר "מועצת המהפכה אינה יכולה לטאטא את ממשלתי", וברדיו לונדון אמרו שבח'תיאר חייב להבטיח שהשאה ילך ולא יחזור. כך לפי העמוד הראשון של אטלאעאת מיום 25 בדי 1357.

ובימים הבאים ממשיכים עם ח'מיני בעמוד הראשי. יש תמונה ענקית שלו, וכתוב: אחרי עזיבת השאה: אמאם ח'מיני: אללה אכבר. ובקטנה גם נהרגו אלף אנשים ברעידת אדמה בח'ראסאן. לפחות האדמה לא משתנה.

שימו לב שכבר בשלב זה קוראים לח'מיני אמאם. כלומר ההעלאה בדרגה לא הייתה אחרי מותו אלא ממש בחייו. עקרונית בשיעה היו רק שנים עשר אמאמים וזהו, מי שלא זוכר מוזמן לפרק הראשון שלנו עם ד"ר אורי גולדברג בנושא.

טוב, מרוב חפירות ודיגרסיות אתם בטח לא זוכרים שהיינו בפקודות היום של ח'מיני. אז ככה:

· הפקודה הראשונה היא: نمایندگان مجلس و اعضای شورای سلطنتی خارج شوند – עכשיו, כאן יש טריק יפה של השפה הפרסית: הפועל خارج شدن הוא דו משמעי. יכול להיות גם פועל עומד וגם פועל סביל: יצאו או יוצאו, כלומר האם הוא פוקד שנציגי המג'לס (הפרלמנט) וחברי המועצה המלכותית יעופו בעצמם או יועפו? צורת הפועל היא ציווי גוף שלישי, בכך אין ספק. אגב, אותו טריק משמש גם בפתגם הידוע "על ישראל להימחק מעל מפת ההיסטוריה". וכך הם יכולים לומר שהכוונה היא שתיעלם בעצמה ולא שיעלימו אותה.

גם בכיהאן יש כותרת גדולה שאומרת ש"ח'מיני מזהיר את נציגי המג'לס והמועצה המלכותית" (ממש מבאס אותי שאין באינטרנט סריקות באיכות טובה שמאפשרות לראות מה האזהרה!) ואם תהיתם מה יקרה עכשיו כשהמג'לס פוזר, אז בעמוד הראשון של כיהאן מופיעה רשימה של חברים אפשריים במועצת המהפכה האסלאמית. הכתב מאוד מטושטש, אז קשה לי לומר לכם מי היה ברשימה, ואפילו מי בתמונות. ביום שאחרי המג'לס כבר בדרך להתפרק, שר המשפטים התפטר, שר החוץ פיטר 8 שגרירים – שמח.

· פקודה שנייה: کشاورزان بیشتر بکارند و جلوی خروج گندم را بگیرند: החקלאים יזרעו יותר, וימנעו יציאת (או הוצאת) חיטה, כלומר ימנעו ייצוא חיטה. כדי שיהיה לנו מה לאכול, כמובן. אחת הבעיות של הרפובליקה האסלאמית היא חקלאות יתר, שזה אומר צריכת מים יותר ממה שמשק המים של המדינה מסוגל לספק. עוד לפני הבצורות של השנים האחרונות. ואז שואבים יותר מי תהום ממה שכדאי, מאגרי מי התהום מתרוקנים ונוצרת שכבה ריקה בין שכבות אדמה. האדמה מתמוטטת באופן לא מאוזן, ונוצרים בורות ובולענים. אנחנו נדבר על זה עם פרופ' עמוס פרומקין מהאוניברסיטה העברית באחד מהפרקים השוטפים של איראניום מועשר השנה.

· ارتش جلوی بیرون بردن سلاح های امریکا را بگیرد. הצבא ימנע את הוצאת הנשק של ארה"ב. כאן הפועל המורכב הוא "לקיחה החוצה", אז ברור שהכוונה היא לא לבריחת נשק עצמאית אלא שמישהו אשכרה יוציא אותו. הכוונה היא כנראה לנשק שנתנו האמריקאים לצבא השאה. הצבא, אגב, נשאר נאמן לשאה וקצינים בכירים ברחו, הוצאו להורג או ניסו לעשות מהפכת נגד שכשלה. אז קצת לא ברור לי איך ח'מיני נותן פקודות לצבא.

· بانک های اسلامی به کشاورزان کمک کنند – יסייעו הבנקים האסלאמיים לחקלאים. האם כבר בשלב זה היו בנקים אסלאמיים או שהמדינה הפכה אסלאמית בן לילה? לא ברור לי.

· اربعین را تبدیل به وسیع ترین تظاهرات ملی کنید – הציווי היחיד פה בגוף שני, מן הסתם כי הוא מדבר לכל האוכלוסייה ולא רק לקבוצה אחת: הִפכו את הארבעין להפגנה הלאומית הנרחבת ביותר.

בתחתית העמוד הראשון יש ידיעה שאומרת שגם סגל אוניברסיטת טהראן הכריז שישתתף בצעדת הארבעין.

מה זה ארבעין?

באסלאם יש ארבעים יום אחרי מות אדם שמקבילים לשלושים ביהדות, והארבעים (ארבעין) זה הארבעים של אמאם חסין, כלומר 40 יום אחרי העאשוראא', ואז עושים תהלוכה גדולה, בד"כ לכרבלא שבעראק אבל אם אי אפשר אז גם תהלוכה ברחבי הערים האיראניות זה אחלה. הפכו את הארבעין להפגנה הלאומית הגדולה ביותר: שימו לב שהיום לאומן הוא מתנגד משטר. למעשה, גם אז לאומן היה מתנגד משטר, רק שאז המשטר היה מלוכני, והמהפכנים קראו לעצמם לאומנים. נו, אותה מטוטלת: כשהמהפכה הייתה נגד המלך, הארבעין – ההפגנה השיעית הגדולה – הפכה להפגנה לאומית.

גם בכיהאן יש כותרת גדולה שאומרת ש"תהלוכת הארבעין היא חובה הלכתית ולאומית", שוב – קשירת הזהות הלאומית בדת.

ועוד בקשר לארבעין – ארבעים ימים זה משך זמן טיפולוגי בהרבה דתות, אזכיר רק את ארבעים הימים הראשונים של החורף, שמתחילים בלילה הארוך ביותר בשנה, הנקרא ליל הארבעים – שב-י צ'לה, הנקרא גם שב-י ילדא, ויש לי עליו פרק דווקא באיראן בקטן, ואת זמן המבול, הזמן שמשה רבנו היה על הר סיני, ימי הסליחות ביהדות וה-lent בנצרות. אחחח, גם באקטואליה בוערת מלפני 40 שנה (כמה זמן היו בני ישראל במדבר?!) אני חייבת להכניס בדלת האחורית משהו מהמזרח הקדום!

עוד כותרות:

מצרים מצפה לשאה 

אנחנו יודעים שאנואר סאדאת קיבל את פניו של השאה באסוואן. אנחנו גם יודעים שהשאה נפטר במצרים, ושקברו שם – במסגד אלרפאעי, הפך פחות או יותר למקום עלייה לרגל. פחות או יותר כי מצרים לא מאפשרת לאיראנים להיכנס אליה, אז רק אלה שיש להם אזרחות כפולה יכולים לעלות לרגל לקבר השאה, ויש להם דברים יותר חשובים לעשות. אבל לפני כמה שנים, כשהיו דיבורים על נורמליזציה של היחסים בין מצרים לרפובליקה האסלאמית, אחד הטיעונים נגד בתוך הרפובליקה האסלאמית הייתה שזה עלול להפוך את קבר השאה למקום עלייה לרגל. עוד fun fact. במסגד הזה קבורים כמה ממלכי מצרים מהתקופה שבה היו מלכים בשר ודם ולא פרעונים (בין 1922 ל-1951, גם אני שכחתי), וגם גופתו של רצ'א שאה עברה שם בקבורת ביניים בין פטירתו ביוהנסבורג לבין קבורתו במאוזוליאום המפואר שהקים לו בנו (מקור). אותו מאוזוליאום שהעם והמהפכנים הרסו בתחילת המהפכה וגופתו החנוטה של רצ'א שאה לא נמצאה בה. התיאוריה המקובלת הייתה שמשפחת השאה הבריחה את הגופה למקום בלתי ידוע בארה"ב, עד שלפני כשנתיים, כשהרחיבו את בית הספר הגבוה ללימודי דת שבנו על חורבות המאוזוליאום, נתגלתה גופה חנוטה באותה תנוחה כמו רצ'א שאה המנוח. אחרי כמה ימים של הפגנות והתרגשות, נעלמה המומיה המסתורית שוב לבלי שוב.

כותרת נוספת: ראש הממשלה קיבל היום הצבעת אמון מהמג'לס, והודיע:
החלה חקירתו של ארתשבד נצירי 

"כבכל מקום, יש לטהר את הצבא מגורמים מזוהמים, אך יש לזכור שחולשת הרוח של הצבא היא חולשת הרוח של האומה."

ארתשבד זו הדרגה הצבאית הגבוהה ביותר, וארתשבד נעמתאללה נצירי היה מפקד הסאואכ – ראשי תיבות של سازمان اطلاعات و امنیت کشور – ארגון הביטחון והמודיעין של המדינה. סאואכ נשמע כמו שב"כ וגם עבד כמו שב"כ. ביום שלפני או אחרי כתבו שהם הוציאו מעצירים הודאות באמצעות שוקים חשמליים ומחטים לוהטות. יחסית למה שהולך היום זה משחק ילדים.

החקירה כנראה הייתה מאוד מוצלחת, כי ארתשבד נצירי הוצא להורג ב-26 בבהמן באותה שנה, כחודש אחרי.

קצת על יחסי חוץ:

תָּלו את ראש היועצים הצבאיים האמריקאים באיראן

בכיהאן הכותרת היא "היועץ האמריקאי נרצח/נהרג באופן מסתורי". באטלאעאת הכותרת בעמוד הראשי מאוד החלטית, אבל לפי הכתבה בעמוד הפנימי, שהכותרת הזו רק מפנה אליה, ראש לשכת הייעוץ האמריקאית, ארתור וו. משהו (היינהאט?) נמצא תלוי בביתו, ולא ברור אם הוא תלה את עצמו או נתלה בידי מהפכנים. בכל מקרה לא נשמע טוב.

ועוד על ארה"ב –

עובדי שגרירות ארה"ב אינם מאפשרים לארדשיר זאהדי להיכנס

הכוונה היא לשגרירות איראן בארה"ב, ועובדי השגרירות שבתו במחאה על חזרתו לתפקיד של השגריר החדש-ישן, ארדשיר זאהדי, ממקורבי השאה. אם להוסיף פש על חטא, זאהדי גם אמר בראיון בארה"ב שהשאה יחזור לאיראן תוך שלושה חודשים.

זו תזכורת למי ששכח – השאה לא הודח כי היה כל כך טוב, אלא כי היה כל כך רע. היו גם דברים טובים שהוא ניסה לעשות למען איראן – רובם במסגרת המהפכה הלבנה, שדיברנו עליה בציר הזמן 2, למשל, אבל גם המהפכה הזאת לא הייתה חפה מאינטרסים, למען הדיוק היא הונעה מאינטרסים של פירוק קבוצות כוח ויצירת קבוצות תמיכה בשאה, ובכל מקרה היו בשלטון הזה הרבה שחיתות ונפוטיזם.

עוד בחדשות החוץ –

רדיו מוסקבה מכריז שהצהרותיו של בח'תיאר מעיבות על יחסי איראן ורוסיה – יום לפני כן כתוב שהוא האשים את הקומוניסטים מחוץ לאיראן ובתוכה בבחישה במהפכה (זה נכון, אבל הם לא היו היחידים ובסוף חיסלו גם אותם וגם אותו), וצדאם חסין הבדרן אומר שלעראק אין רגשות עוינות כלפי אמאם ח'מיני.

ומה איתנו, אתם שואלים?

ובכן, כיהאן עונה:

ایران خود را در حال جنگ با اسراییل می داند. תלמידים שלי יודעים למה אני מריירת על המשפט הזה – יש פה מבנה תחבירי שאני כל כך אוהבת, שקראתי בשם הזה לקבוצת הווצאפ של כל המורים לפרסית שהדרכתי. התרגום הנאמן יהיה – איראן רואה את עצמה במצב מלחמה עם ישראל. זה מאוד לא מדויק, כי "במצב של" זה מבנה שמעיד על פעולה שמתרחשת ברגע זה ממש, "בעיצומה של" זה יותר טוב, אבל לא מתאים למשפט בעברית. התרגום הכי טוב אבל ממש לא צמוד למקור, יהיה "איראן סבורה שהיא בעיצומה של מלחמה עם ישראל". גם זה לא משהו. אבל נראה לי שהבנתם את רוח הדברים, ואולי גם למה צריך ללמוד פרסית.

ועוד קצת חדשות פנים

מכיהאן נודע לנו שמטוסו של המושל הצבאי של משהד התפוצץ בשמים.

מה יהיה עם משכורות עובדי המדינה החודש? 

זה בכותרת הראשית, ובקטן כתוב שפרטים בעמ' 8. אז בדקתי בשבילכם בעמ' 8, והן ישולמו החל מתחילת השבוע הבא.

היזהרו ממהירות מופרזת

מכריזה כותרת יפה וקצת נבואית בעמוד הראשון. המאמר שאליו מפנה הכותרת מדבר על… בערך מה שקרה. שאנשים מושחתים גנבו את השלטון והתחילו להיפטר מאויביהם. זה מאמר מאוד חופר ואתם פחות או יותר יודעים כבר מה קרה, אז לא אביא לכם את כולו.

אבל בכל זאת, כותרת בכיהאן אומרת ש…

המרקסיסטים חופשיים להביע את דעותיהם

שמרתי את הכותרת הזו לסוף כי היא ממש מצחיקה או אולי דווקא ממש עצובה. זה מה שאומרת הכותרת הגדולה. בקטן לפני כן, כתוב: "ח'מיני: در صورت عدم توطئه، יעני אם אין קונספירציה, אזי…". נו טוב, אתם בטח יודעים שגם הקומוניסטים הועמדו אל הקיר יחד עם כל הקבוצות האחרות.

אני לא יודעת אם העיתונים מהתקופה מפחידים אותי כי אני יודעת מה קרה אחר כך, או כי באמת היה מפחיד באותם זמנים. האמת היא שממש קשה להפסיק עכשיו לקרוא עוד קדימה ואחורה ולראות בזכוכית מגדלת איך דברים התפתחו ואילו דברים לגמרי נשכחו, אבל צריך גם להקליט ולהעלות את הפרק מתישהו…

השנה, 2019, במלאת 40 שנה למהפכה, פרץ בטוויטר ההשתג بگو برگرد شاه אמור – "חזור, המלך". זהו משחק מילים על مرگ بر شاه, מוות למלך, שצעקו בהפגנות לפני המהפכה. مرگ بر זה "מוות ל-", וזה הולך נפלא עם כל דבר: اسراییل، آمریکا، دیکتاتور، سوریه، روسیه، چین ועוד. נסו ותיהנו! برگرد זה חזור, או חזרי. הפרק הנוכחי לא עוסק בכך, אבל היו כמובן ציוצים בעד ונגד הסיסמה הזו.

עוד סיסמאות שנשמעו בשנה ומשהו האחרונות וקשורות למהפכה הן ما انقلاب کردیم، چه اشتباه کردیم – עשינו מהפכה, איזו טעות עשינו, رضا شاه روحت شاد – רצ'א שאה מנוחתך עדן، ای شاه ایران برگرد به ایران – אם יש לכם אוזן חדה וזיכרון מעולה אז אתם יכולים להבין את זה בעצמכם! אומר שוב, לאט: ای شاه ایران برگرد به ایران. (פאוזה): הו מלך איראן, חזור לאיראן.

האם אנחנו נמצאים על סף מהפכת נגד?

אתם לא באמת מצפים ממני להתנבא. אתם יודעים למי ניתנה הנבואה. אני רק יכולה לומר שהמצב מעולם לא היה רע יותר, שהוא עוד יהיה יותר רע, ושהוא לא יימשך לנצח. ואחר כך לא בטוח שיהיה יותר טוב.

יאללה, אני מתחילה לדבר דיבורים פסימיים. אז תמום שד רפת! שזה בפרסית "נגמר ודי" 🙂

תודות ולוגיסטיקה

הפרק הזה מבוסס על שיעור המהפכה בקורס קריאת טקסטים היסטוריים בפרסית במרכז האקדמי שלם. תודה לתלמידי שנה ד' און ואליאור שבחרו את הקורס ועזרו לי לבנות אותו!

המון תודה לכל פטרוניי, ובמיוחד ליוחאי בן עמי!

נהניתם? ספרו לכולם ששווה לעשות מנוי לפרקי הביניים! במיוחד אתם מוזמנים לכתוב בקבוצה או בעמוד שאלות ודברי תשבחות על הפרק. לא נהניתם? לא ייתכן! אבל ספרו לי בפרטי למה.

בתור פטרונים אתם פטורים מלשמוע איך עוד אפשר לעזור לי, כי אתם כבר תומכים ביצירה שלי על בסיס קבוע, וזה מאוד מאוד מאוד מחמם את לבי!

(השארתי למרות שעכשיו זה לא לפטרונים בלבד, אין לי כוח להסביר, ואני משערת שמי שלא הצטרף עד כה גם לא יצטרף עכשיו)

אז בואו נשמע שיר של קיוסק.

בחרתי את השיר שב רפת – "הלילה חלף", כי למדנו היום את הפועל רַפְת "הלך", וראינו שבהקשר של השאה המשמעות היא "עזב, הלך לבלי שוב", ובשיר הזה גם מדובר על "חלף, הלך לבלי שוב". זה לא תמיד לבלי שוב. יכול להיות סתם נסע לטיול ותיכף יחזור. והמשפט השני בשיר הוא מאה רפת, שיש בו דמיון צלילי נאה לשאה רפת. אבל מאה זה בכלל ירח. ומכיוון שהשירים שלהם תמיד מלנכוליים משהו, בטוח נוכל למצוא איזשהו קשר מטאפורי למהפכה. בואו נשמע:

شب رفت ماه رفت ستاره رفت

הלילה חלף, הירח הלך, הכוכבים נעלמו,

اما سحر نرسید

אבל השחר לא הגיע

تاریکی موندگار شد روز دگر نرسید

האפלה נשארה, יום חדש לא הגיע.

سالها ماهها ثانیه‌ها

שנים, חודשים, שניות,

بی تو گذشت و من

חלפו בלעדייך, ואני

منتظر تو بودم و از تو خبر نرسید

חיכיתי לך, ולא שמעתי ממך דבר.

مسافر شهر قصه می‌گفت

עובר אורח מעיר הסיפורים אמר

یه روز میای دوباره

שיום אחד תחזרי

قصه‌ی ما تموم شد

הסיפור שלנו נגמר

عمر سفر نرسید

הזמן לנסיעה לא הגיע

گل کو باغ کو بهار کجاس

איפה הפרחים, איפה הגנים, איפה האביב?

اینجا همش کویره

כאן תמיד מדבר

دستای باغبون کجاس

היכן ידי הגנן?

غنچه داره میمیره

הניצנים נובלים

رود امید و آرزو

נהר התקווה והמשאלות

رفت و رسید به مرداب

זרם והגיע לביצה

چشمه‌ی شادی خشکید

מעיין השמחה יבש

دریای عشق شد سراب

ים האהבה הפך לחזיון תעתועים

شبای بی ستاره

לילות ללא כוכבים

هر شب و هر شب دوباره

כל לילה וכל לילה שוב

موندنت دروغه

הישארותך היא שקר

خورشید چه بی فروغه

מהי השמש ללא אור.

ובנימה אופטימית זו, המון תודה לכל פטרוניי, ובמיוחד ליוחאי בן עמי! ספרו לכולם ששווה לעשות מנוי לפרקי הביניים!

ועד הפעם הבאה, ח'דא נגהדאר!

תקציר הפרקים הבאים!

(לא מקליטה חדש, אז תקבלו את מה שחשבתי שיהיה. הפרק הבא באמת הוא פרק 51 עם ד"ר אילן אבקסיס על דריווש השלישי).

בפרק 48 (28.1) נשוחח עם פרופ' גלעד צוקרמן על לשונות היברידיות ועל זהות של שפה – ובעצם על המאפיינים המשותפים לפרסית ולעברית.

בפרק הביניים – 4.2 נדבר על עשור השחר – دهه فجر. אלה עשרת הימים בין השנים עשר בבהמן (1.2) – יום הגעת ח'מיני לאיראן – לבין העשרים ושניים בו (11.2) – יום ניצחון המהפכה. אני רוצה לשמוע מהפטרונים משוב על הפרק של היום כדי להחליט אם לנתח בו את הנאום של רוחאני מהשנה שעברה, את הנאום מהשנה, עוד עיתונים מלפני 40 שנה, או משהו אחר בכלל.

פרק 49 (11.2) עולה ביום 40 השנה לנצחון המהפכה האסלאמית. נדבר בו עם רותי פרידל על השאלה – איך ח'מיני הצליח לעבוד כל כך טוב על המערב?!

פרק ביניים – 18.2 – ננוח מכל החגיגות, האירועים והציונים עם איזה פרק בלשני לפטרונים בלבד, נראה לי שמבוא לפונולוגיה, בעקבות שאלתו של יוחאי.

פרק 50 (25.2) הוא שוב פרק עגול וחגיגי, אפילו יותר מ-40! כרגע מסתמן שהוא יהיה ציר הזמן 3 עם ד"ר אורי גולדברג חביב הפודקאסט, אבל זה עדיין לא סגור! אתם מוזמנים להמשיך ולהשפיע בקבוצת הפייסבוק שלנו!

פרק ביניים (4.3) מכיוון שהפרק קרוב ליום האישה, אביא לפטרונים ציטוטים נבחרים מיומני הנסיכה הקאג'ארית תאג' אלסלטנה. היא מרתקת, מזעזעת, ותמימה נורא!

פרק 51 (11.3) יהיה כמובן קרוסאובר עם דברי הימים, הסכת על המקרא והמזרח הקדום של ד"ר אילן אבקסיס, ואולי הפעם ד"ר ליאורה רביד כן תצטרף אלינו. נדבר על דריווש השלישי ואלכסנדר מוקדון.

פרק הביניים ב-18.3 חייב לעסוק באחד החגים החלים יומיים אחריו – פורים ונורוז – ראש השנה הפרסי. אולי בקשר ביניהם? לפטרונים פתרונים. מוזמנים לכתוב לי בפרטי מה מעדיפים.

פרק 52 (25.3) יהיה קרוסאובר עם קטע כלכלי, הפודקסט החדש של ד"ר אושי שהם קראוס, מבית "קטעים בהיסטוריה" של יובל מלחי.

פרק ביניים ב-1.4 חייב לעסוק בסיזדה בדר, החל באותו יום, או בשקר בדת איראן הקדומה. ואולי בסיור ערי הבירה, שאמור לצאת בדיוק שנה לאחר מכן?

בפרק 53 (8.4) נכיר את בן ציון יהושע, מחבר הספר "סימורג" וכל כך הרבה דברים מגניבים נוספים שקשה לי להחליט מה קודם (ובטח יהיו לנו כמה פרקים).

פרק ביניים ב-15.4

בפרק 54 (22.4) נשוחח עם אמן הלחימה האיראני-שוודי-אוסטרלי חשי אזאד, אני מאוד מקווה!

הו וואו, כשיורדים לפעם בשבועיים יש תוכנית לעוד המון זמן!

ועוד בקנה

יש לנו שיחות עם פרויז ווסוק, הצייר של השאה;

עם הפייטנית הנהדרת מורין נהדר;

עם פרופ' עמוס פרומקין מהחוג למדעי כדור הארץ על אדמת איראן. כלומר על אודות תופעות גיאולוגיות באיראן – מפחידות כמו רעידות אדמה, שקיעת אדמה ובולענים, וטובות כמו מערות מלח ועוד.

עם ד"ר שי סקונדה מתחום האיראן-תלמוד;
עם רובי נמדר על השירה הפרסית, שאותה גילה בגיל 22;
עם פרופ' שלום גולדמן מאוניברסיטת מידלברי בארה"ב, על מערכת היחסים הלא אידיאלית בין הרפובליקה האסלאמית למיסטיקה שיעית.
שיחה עם מספרת הסיפורים עדנה קנטי על משפחתה המתועדת בספרה "אהבה וצרות אחרות";
עם אופיר חיים נדבר על הגניזה האפגאנית.
עוד שיחה עם יסמין שלום מוטהדה על נשים איראניות חזקות;
עוד שיחה עם חנה ג'האן פרוז על מה שהיא תרצה…
עוד שיחה עם נויד טוביאן על תנועות התנגדות באיראן.
עם דני מוג'ה נדבר בעיקר על קולנוע איראני, אבל איך אפשר בלי כמה שירים על חשבון פשוט.
שיחות עם אנשי תקשורת ישראלית בפרסית כמו שירלי שמסיאן ומנשה אמיר;
קרוסאובר עם הפודקאסט "שרת התרבות", של עידו קינן, שנדחה כי יש לו 20 פרקים מוקלטים שהוא צריך עוד לערוך;
השגתי גם הסכמה מדיפלומט זר שמוצב בארץ ושירת קודם באיראן, פרטים כשנסגור תאריך.

Podcast: Play in new window | Download