פרק 41 | ארתחשסתא | עם ד"ר אילן אבקסיס מ"דברי הימים"

היום, ה-5 בחודש אָדַ'ר 2577 לעליית כורש הגדול, 1397 להג'רה של מחמד, אני קודם כול מזכירה לכם שיש לנו מפגש מאזינים ב-11 בדצמבר ביער הקקאו, ואז נוכל לדבר על הנושא שלשמו התכנסנו – ארתחשסתא. זהו שמם של שלושה-ארבעה מלכים מהשושלת האח'מנית, והפעם אנחנו מדברים עליו רק עם ד"ר אילן אבקסיס מדברי הימים – הסכת על המקרא והמזרח הקדום.

אילן ותמר מדברים על ארתחשסתא

הקלטנו בחדר של הילדות של אילן. בגבעת ישעיהו. ידעתם שיש מקום כזה? ובשביל ה-SEO – ארתחשסתא.

ארתחשסתא לממהרים:

תקציר הפרקים הקודמים בסדרה האח'מנית:

כורש הגדול הקים את האימפריה האח'מנית, דריווש העביר את השלטון לענף המקביל של אותה שושלת, אחשוורוש היה, אבל לא בטוח שמגילת אסתר הייתה.

על כל אלה דיברנו בפרקים משותפים משולשים, עם ד"ר ליאורה רביד מהפודקאסט של התנ"ך.

הפעם לא צילמנו את האוכל, כי את כדורי הפלאפל המשגעים והחומוס האלוהי של אילן) אכלנו במטבח בעמידה בזמן שמתקיני המזגנים, שאיחרו בשלוש שעות, התקינו את המזגנים החדשים בבית משפ' אבקסיס. רק את המג'דרה אכלנו ליד שולחן כמו בני אדם…

דיברנו על ארתחשסתא ועוד:

שלושת (ארבעת) המלכים העונים לשם ארתחשסתא (artaxerxes, artaxšaça)

לונגימנוס – ארתחשסתא הראשון ארך היד, והספקולציה לגבי הנוירופיברומטוזיס שלו.

ארתחשסתא הראשון

By Diego Delso CC BY-SA 4.0

 

הפרק המופתי של ליאורה על ספר טוביה

סדרת נמוך קומה מלא עורמה על מכתבי אל עמרנה ב"דברי הימים".

מלך זהב ודם של גבריאלה אביגור רותם (קליק על התמונה לביקורת בהארץ)

 

 

 

Cold Reading "טכניקה" ל"קריאת אנשים"

הפרק עם נויד טוביאן

האלים מִיתרה (מֶהְר) ואנאהיטה (אנאהיד, נאהיד): ארתחשסתא השני הוא הראשון שמודה לשילוש הקדוש – אהורה מזדא, מיתרה ואנאהיטה.

המנונות איראן במאה ה-20

קידום עצמי חסר בושה של שנינו:

קודם כול, תקשיבו לדברי הימים – ההסכת של אילן!

תמכו בו בפטריאון או לפחות קנו לו קפה!

אתם גם יכולים להזמין אותו להרצאות ולקנות את הספרים שלו (קליק על תמונה יוביל אתכם לעמוד הספר בחנות אשר באתר):

ואצלי – אתם יודעים:

ב-11.12.2018 בשעה 19:00 יש לנו מפגש מאזינים ביער הקקאו במלאת שנה לפודקאסט! בתכנית האמנותית: שבירת פלטות שוקולד ונשנוש השברים, וב-20:00 מתחילים להקליט את תוכנית השנה, בהשתתפותכם! אז בואו!

במקום יהיו כמובן שוקולדים וספרים למכירה 🙂

מי שרוצה להביע את הערכתו לכל מה שאני עושה בשבילכם, יכול לעשות זאת במגוון דרכים: לרכוש ספרים של הוצאת זרש, ולעודד את חבריו לעשות כמוהו. אתם יכולים לרכוש דרך האתר, לסמן "איסוף עצמי" ובהערות לכתוב שתאספו במפגש המאזינים. זה גם יעזור לי להתארגן עם מספיק/לא יותר מדיי ספרים, וגם יחסוך את החלק של ההתעסקות בכספים בַּמָּקוֹם.

הדרך השנייה היא להזמין אותי להרצאות למסגרות שמשלמות היטב. אפשר ומומלץ להמליץ למנהלת הרווחה הקרובה אליכם, לוועד העובדים שלכם או לוועדת התרבות של יישובכם, להזמין אותי להרצאה או לרכוש מאיתנו ספרים או שוברים כמתנות חג ויומולדת. אפשר לשלב עם שוקולד של יער הקקאו.

והדרך השלישית היא פשוט לקנות לי קפה, תודה לאלה שכבר קנו לי קפה – היה טעים, מעורר ומחמם-לב!

פינת הלשון והאקטואליה.

ביום שבת נפתחה בטהראן ועידת האחדות האסלאמית ה-32. הוועידה מתקיימת כל שנה ביום הולדתו של הנביא. נשיאנו חסן רוחאני נתן שם נאום עם תוכן שלא היה מבייש את אחמדי-נז'אד, כלומר לא נראה לי שאפילו הוא האמין למה שהוא אמר שם. הוא גער בסעודיה על כך שנתנה לארה"ב 450 מיליארד דולר במתנה וקנתה ממנה נשק בעוד 100 מיליארד פלוס, כדי שתיתן לה ביטחון, ועכשיו ארה"ב בוגדת בסעודיה ומעליבה אותה, ומציע לסעודיה שהרפובליקה האסלאמית תגן עליה בחינם חינם, כפי שהיא מגנה על עראק, סוריה, לבנון ותימן. ועל כך אמרו ברשתות החברתיות: כן, כמו סוריה. חצי מיליון הרוגים ועוד מיליון פצועים, וגם: לא הצלחתם להגן על שגרירות סעודיה בטהראן (לפני 3 שנים שרפו צעירים שיעים נלהבים את שגרירות סעודיה בטהראן אחרי שסעודיה הוציאה להורג איש דת שיעי).

מצד שני, הוא אומר – הלוואי שהאירוע באיסטנבול לא היה קורה, ושאדם לא היה מבותר. אז לא ברור מה הוא חושב על סעודיה ועל האינטרסים שלה.

לגבי הסונים הוא אמר שהאסלאם הוא המעיין והאסכולות (הסונה והשיעה) הם רק הפלגים – אם אתם לא זוכרים איך הם התפלגו אז חזרו לפרק הראשון שלנו עם ד"ר אורי גולדברג – ושאסור לסתום את המעיין, ושאנחנו צריכים להתאחד ולא לחשוב שהזרמים האחרים אינם מוסלמים וכו' וכו' וכו'. זאת בזמן שהסונים באיראן מופלים ולא יכולים להיות מועמדים לנשיאות ולתפקידים בכירים אחרים. איש הדת הסוני הבכיר ביותר באיראן, מולוי עבדאלחמיד, הוזמן גם הוא לנאום בכנס, אבל חופש תנועה בתוך איראן אין לו. גם שיעים שאכפת להם מהשיעה מתחו ביקורת על דבריו אלה של הנשיא. הם אמרו שאין סיכוי לאחדות אסלאמית אלא אם כן הסונה בולעת את השיעה.

אה, כן. המוטו של הכנס היה "ירושלים (קדס) היא ציר האחדות של האומה (האסלאמית)", וכמה פעמים דיבר רוחאני על הגידול הסרטני ששמו הישות הציונית. פעם בתור התוצאה ההרסנית ביותר של מלחמת העולם השנייה, פעם בתור "אנחנו צריכים להתאחד גם בלי קשר לגידול הסרטני ששמו הישות הציונית".

בקיצור, לא מחדש, לא פרקטי ולא ממש מעניין.

אבל התחביר…

התחביר מוכיח מעל לכל ספק סביר שחסן ג'אן עובד אצלי. ולפני שמשה"מ היקרים הולכים לעצור אותו – גם ח'אמנהא'י עובד אצלי. כולם עובדים אצלי. גם אתם. כל מי שמדבר פרסית וכותב בפרסית. אבל מי שמדבר לאט וברור ובפרסית משובחת הוא עובד מצטיין. ובנאום הזה הוא ממש השתמש במבנים תחביריים לפי סדר קושי עולה, ובכל פרק בנאום הדגיש מבנה תחבירי אחר.

הוא השתמש כמה פעמים במבנה בשם מושא פרדיקטיבי, שזה מבנה שיש גם בעברית אבל פרסית משתמשת בו הרבה יותר, ואת השם שלו אני טבעתי. זה מושא (כלומר משלים מוצרך של הפועל) שבינו לבין המושא הישיר יש יחס פרדיקטיבי – כלומר הוא אומר משהו על המושא הישיר, כפי שנשוא שמני (פרדיקט בלעז) אומר על הנושא. בפרסית יש קסם מאוד פשוט שאפשר באמצעותו למצוא את המשפט השמני העומד בעומק המשפט, וכשאני מלמדת את המבנה הזה, אני מפצירה בתלמידיי ומעודדת אותם לתרגם מושאים פרדיקטיביים כפסוקיות שמניות, ומאיימת עליהם שאם לא יעשו כן ירד להם ציון.

למשל בעברית – המילה "אידיוט" במשפט: "אני מחשיבה אותו אידיוט". נכון שהמשפט הזה קביל לגמרי, אבל "אני חושבת שהוא אידיוט" הרבה יותר יותר טבעי. יש מבנים מעטים שבהם מושא פרדיקטיבי יותר טבעי מהחלופה, למשל "אני מחזיקה ממנו תותח". ומה שיפה בפרסית הוא שהיא יכולה לעשות מושא פרדיקטיבי גם במקומות שבהם אין שום אפשרות לתרגם את זה לעברית כמושא פרדיקטיבי.

בפרסית קוראים למושא פרדיקטיבי באותו שם של נשוא שמני, שזה מגוחך. בעברית ובערבית קוראים לו מושא שני, אבל זה לא מספיק מדויק בעיניי, זה אמנם אומר שמושא פרדיקטיבי מחייב שיהיה גם מושא ראשון (ישיר), אבל לא מראה את היחס ביניהם. בסנסקריט קוראים לזה אקוזטיב פרדיקטיבי, ומכיוון שבעברית אין אקוזטיב קראתי לזה "מושא פרדיקטיבי".
מי שאומר לי ש"את" זה סימון יחסה של אקוזטיב – דמו בראשו. אין לי כוח להתחיל ויכוח עם גנרטיביסטים עכשיו. "את" זו מילת יחס, וזה שהיא לא קיימת כמילת יחס בשפות אחרות חוץ מפרסית לא אומר שהיא יחסה. נחזור לדוגמות לפני שאני מתעצבנת, וגם כדי לא לאבד את כולם.

דוגמות באדיבות העובד המצטיין שלי ד"ר חסן רוחאני

دکتر روحانی اولین گام در اتحاد را به رسمیت شناختن یکدیگر و رسمیت داشتن تمام مذاهب اسلامی دانست
מילולית: ד"ר רוחאני החשיב (זה כאילו פועל מחשבה אבל למעשה זהו פועל אמירה) את הצעד הראשון באחדות (כ)הכרה רשמית זה בזה ו-having רשמיות של כל האסכולות האסלאמיות.
התרגום כאן יהיה: ד"ר רוחאני אמר שהצעד הראשון לקראת אחדות הוא מעמד רשמי של כל האסכולות האסלאמיות, והכרה רשמית שלהן זו בזו.
שגיאה שעושים הרבה מתחילים בתרגום משפט עם מושא פרדיקטיבי היא להשאיר את המבנה ולהחליף בין המושא הישיר (מה שמדברים עליו) לבין המושא הפרדיקטיבי (מה שאומרים עליו). יוצא משפט כזה: ד"ר רוחאני החשיב הכרה רשמית של האסכולות האיראניות זו בזו ומעמד רשמי של כולן כצעד רשמי לקראת אחדות.
אבל זה הורס את כל מבנה המשפט!
לומר שהכרה רשמית היא הצעד הראשון ולומר שהצעד הראשון הוא הכרה רשמית אלה שני דברים שונים. הפוקוס של המשפט שונה. אני לא רוצה להשתמש במילים גסות כמו תמה ורמה, כי כבר אמרתי מושא פרדיקטיבי וזה מספיק גסויות לפרק אחד.
אולי כך: במשפט המקורי השאלה היא מהו הצעד הראשון, והתשובה היא הכרה רשמית. במשפט השני הכרה רשמית היא מה שכבר יש, ואומרים שהיא צעד ראשון.
תגידו לי אם חפרתי יותר מדיי, טוב?
לא? יופי 🙂 אז עוד דוגמה אחת שאי אפשר לתרגם לעברית כמושא פרדיקטיבי:
باید جایگاه اسلام را فراخ و گسترده بدانیم
מילולית "עלינו להכיר במקום האסלאם כרחב ונרחב", או "עלינו להחשיב את מקום האסלאם רחב ונרחב". שניהם מוזרים ביותר. האמת היא שגם "עלינו לחשוב שמקומו של האסלאם הוא רחב ונרחב" זה מוזר, אבל לפחות נשמע עברית. כל ה"רחב ונרחב" הזה הוא מוזר. מה שהוא רוצה לומר הוא שבאסלאם יש מקום לכל האסכולות.
ומכיוון שהדבר השני שהנאום שלו מתרגל הוא משפטי תנאי משלושת הסוגים (קיים, בטל ומדומה, תודה ששאלתם) – הנה משפט תנאי מדומה עם מושא פרדיקטיבי בתוצאה:
اگر آمریکا راست می گوید که به برخی کشورهای منطقه اعتماد دارد، چرا دلیل حمایت از آنها را بقا و امنیت اسراییل می نامد؟
מילולית: אם ארה"ב דוברת אמת כשהיא אומרת שהיא בוטחת בחלק ממדינות האזור, מדוע היא מכנה את סיבת תמיכתה בהן הישארות וביטחון ישראל?
כלומר: מדוע היא אומרת שסיבת תמיכתה בהן היא הישארות (אולי עדיף: הישרדות) ישראל וביטחונה?
תודו שהוא עובד מצטיין!

ועוד משהו לפני שנעבור לשיר של קיוסק

אני רוצה להתייחס לכמה תגובות שקיבלתי על הפרק הקודם – ואני מזכירה שהפרק הבא יהיה המשך שלו. התייחסתם לשנאה הנוטפת מדבריו של סיאוש, אמרתם שהיה לא נעים להקשיב לו מלכלך ככה על סוציאליסטים, ושהוא לא חידש הרבה בדיבורים על מצב זכויות האדם. אז קודם כול אני כן למדתי משהו חדש על הביצה השמאלית של גבר מוסלמי, וזה אפילו יהפוך לפרק באיראן בקטן.
אבל אני שמחה שהוא לא חידש לכם הרבה כי זה אומר שהקשבתם היטב, או שאני מעבירה את החומר טוב, או שלפחות אתם מתעניינים באיראן 🙂 וברצינות – אני חושבת שהפרק הזה – לא רק התוכן שלו אלא בעיקר הרגש שהוא עורר בכם – הבהיר לכם כמה עדין ומסובך המצב. אתם כבר יודעים שאני כמעט לא עורכת את הפרקים, וסיאוש מייצג דעות שמאוד רווחות בקרב גורמי אופוזיציה. בטח לא כולם, אבל זו לא דעה נדירה. אז אני שמחה שהבנתם את זה… בשבוע הבא החצי השני של השיחה איתו, שבו נדבר יותר על הדרך האישית שלו, ועל תנועת פרשגרד.

השיר של קיוסק שבחרתי הפעם הוא "לפעמים", סתם כי הוא יפה. תקשיבו:

תקציר הפרקים הבאים

בשבוע הבא, בפרק 42 (3.12) נסיים, כאמור, את השיחה באנגלית עם סיאוש צפוי, בתקווה שעד אז כבר יתחלף המשטר וזה לא יהיה רלוונטי (מותר לחלום!)

פרק 43 (10.12) יהיה שיחה עם מתן פנקס משגרירות איראן בישראל.

בפרק 44 (17.12) נשוחח עם צוות ההצגה מג'אהדין ח'לק, שראיתי ואהבתי מאוד, רק לא הבנתי את הקשר לשם.

בפרק 45 (24.12) נכיר את בן ציון יהושע, מחבר הספר "סימורג" וכל כך הרבה דברים מגניבים נוספים שקשה לי להחליט מה קודם (ובטח יהיו לנו כמה פרקים)

פרק 46 (31.12) הוא פרק השנה שלנו! נשדר בו את מפגש המאזינים שיתקיים ב-11 בדצמבר ביער הקקאו בירושלים. שריינתם כבר? הנה קישור לשמירה בגוגל קלנדר שלכם! עידו קינן מנחה, ואתם מכוונים את הדיון.

בפרק 47 (7.1) בא לי לדבר בו על דברים שקראתי עם תלמידיי בקורס קריאת טקסטים היסטוריים בפרסית במרכז האקדמי שלם. אולי אחד התלמידים או שניהם ירצו גם להצטרף להקלטה!

פרק 48 (14.1) יהיה קרוסאובר עם קטע כלכלי, הפודקסט החדש של ד"ר אושי שהם קראוס, מבית "קטעים בהיסטוריה" של יובל מלחי.

בפרק 49 (21.1) נדבר (באנגלית) עם אמן הלחימה האיראני-שוודי-אוסטרלי חשי אזאד, אני מאוד מקווה!

פרק 50 (28.1) הוא שוב פרק עגול וחגיגי, אפילו יותר מ-40! מה אתם מציעים? אולי אתן לכם להצביע איזה אורח הכי אהבתם ונזמין אותו שוב לדבר על מה שבא.

פרק 51 (4.2) יהיה כמובן קרוסאובר עם דברי הימים, הסכת על המקרא והמזרח הקדום של אילן אבקסיס, ואולי הפעם ליאורה כן תצטרף אלינו. נדבר על דריווש השלישי ואלכסנדר מוקדון.

את פרק 52 (11.2) כבר הקלטתי! זוהי שיחה של קצת יותר משעה באנגלית עם חברתי הטובה ד"ר נאהיד ע'ני על טהרנות שפה בפרסית, וקצת גם באנגלית ובעברית. שתי דקות מהשיחה אני עורכת כדי להגיש מועמדות לתוכנית מסוימת שעוד מוקדם להרחיב עליה את הדיבור.

ועוד בקנה

יש לנו שיחות עם פרויז ווסוק, הצייר של השאה;
עם שי סקונדה מתחום האיראן-תלמוד;
עם רובי נמדר על השירה הפרסית, שאותה גילה בגיל 22;
עם פרופ' שלום גולדמן מאוניברסיטת מידלברי בארה"ב, על מערכת היחסים הלא אידיאלית בין הרפובליקה האסלאמית למיסטיקה שיעית.
שיחה עם מספרת הסיפורים עדנה קנטי על משפחתה המתועדת בספרה "אהבה וצרות אחרות";
עם אופיר חיים נדבר על הגניזה האפגאנית.
עוד שיחה עם יסמין שלום מוטהדה על נשים איראניות חזקות;
עוד שיחה עם חנה ג'האן פרוז על מה שהיא תרצה…
עוד שיחה עם נויד טוביאן על תנועות התנגדות באיראן.
עם דני מוג'ה נדבר בעיקר על קולנוע איראני, אבל איך אפשר בלי כמה שירים על חשבון פשוט.
שיחות עם אנשי תקשורת ישראלית בפרסית כמו שירלי שמסיאן ואולי אפילו מנשה אמיר;
קרוסאובר עם הפודקאסט "שרת התרבות", של עידו קינן, שנדחה כי יש לו 20 פרקים מוקלטים שהוא צריך עוד לערוך;
השגתי גם הסכמה מדיפלומט זר שמוצב בארץ ושירת קודם באיראן, פרטים כשנסגור תאריך.

תגובתך