פרק 28 | חודשי השנה ואלוהויות זורואסטריות

היום, 29 במרדאד, 2577 לעליית כורש הגדול או 1397 להג'רה של מחמד… רגע, כמה מכם באמת מבינים מה שאמרתי עכשיו? לא הרבה, נכון? אז היום נדבר סוף סוף על חודשי השנה! (וגם על בלשנות איראנית, כי זה מה שקורה כשנותנים לי מיקרופון בלי בקרה!)

חודשי השנה הפרסית לפי עונות

חודשי השנה הפרסית לפי עונות. מתוך אתר quora (קליק ללינק)

לבקשת יעלי, מעכשיו בנוסף לקישור לשמע בסוף הפוסט, שזה מה שבא עם התבנית, יהיה גם קישור כבר כאן. הנה:

היום, 29 במרדאד, 2577 לעליית כורש הגדול או 1397 להג'רה של מחמד, ייזכר בתולדות הפודקסט כאם כל הבלת"מים. באמת כל תוכנית היא בסיס לשינויים! משום מה, פעם ראשונה ב-27 פרקים התחלתי להקליט בלי לעשות קודם בדיקת סאונד קטנה. ויצא מתכתי ושורק, כנראה בעיות במגעים. כזה [דוגמית ממש קטנה מגל הקול]. בקיצור, את הראיון באנגלית שעלה אך הבוקר להצבעה בקבוצת הפייסבוק "איראניום מועשר – הקבוצה" אצטרך להקליט שוב, אני מקווה שעוד נספיק כשחשי בארץ, מקסימום נעשה את זה בסקייפ. והיום אתם מקבלים את ההסבר הנכסף לחודשי השנה. סוף סוף תבינו את התאריכים המוזרים האלה שאני אומרת!

מקורות ופרסומות

הפרק היום מבוסס חלקית על חלק מהרצאה בשם "מאין באנו, לאן אנחנו הולכים ומה אנחנו עושים כאן בכלל?" חלק מהסיפוריים מופיעים בגמ"ד, ועל החלקים התיאורטיים יותר אפשר לקרוא בהרחבה בההו"ה, ועל מה שלא – שמתי קישורים. את ההרצאה אפשר להזמין למסגרות צבאיות ומסגרות של בית מדרש דרך המרכז האקדמי שלם ועל חשבונו, וגם על חשבונכם דרך אנסטסיה. וגם הרצאות אחרות, הפופולרית ביותר בימינו היא "מהנעשה באיראן".

קיצר, איפה היינו. הזמן הרה את אהרימן.

לידה

חלוקת משאבים לא הוגנת

ידע מקדים

בריאת האמשה ספנטה – לפיד מלפיד (יכול להיות אפולוגטי מול המונותאיזם)

האמשה ספנטה – הישויות הקדושות בנות האלמוות

מין סתמי:

ווהו-מנה, המחשבה הטובה. המן, חודש בהמן (החודש ה-11, חודש המהפכה, מזל דלי). מספר שתיים של אהורה מזדא! ואנקדוטה חביבה (שגם הזכרתי בפרק עם יובל מלחי) – לסוכן של מזדא באיראן קוראים בהמן. לא חושבת שמכוון.

אשה והישתה, הצדק הנעלה ביותר. האמת היא שאשה זה… אווסטית לעומת פרסית – קישור לוושתי. ארדיבהשת, החודש השני (מזל שור).

חשת'רה-ואיריו – מלכות גיבורים, מלכות גברית, מלכות צודקת (להזכיר ג'ואןמרדי, שיהיה בפרק עם חשי). שהריוור – החודש של מזל בתולה.

מין נקבה:

אמרטט – אלמוות (חודש מרדאד, זה עכשיו). אטימולוגיה וזה. משעשע שנהיה מרדאד, לאומנים וטַהֲרנים קוראים אמרדאד.

האורווטט – שלמות (חודש ח'רדאד, מזל תאומים). למי שיודע פרסית – מוצא משותף עם هر שזה each, every. לסנסקריטיסטים שבינינו – קשור ל-sarva, כי S הודו אירופי בתחילת מילה הופך בענף האיראני ל-H, ובסביבות מסוימות ל-X (sv- ß خو-).

ספנטה ארמאיטי – דבקות קדושה, שזו התכונה הנעלה ביותר לאישה. ספנדרמד > אספנד (החודש האחרון, מזל דגים). זה גם שם של צמח שעושים איתו קטורת או סתם קמעות.

קמע הגנה שקיבלתי כשאורצ'וק נולד, שעשו מגרגירי אספנד. אספנד הוא אחד מחודשי השנה הפרסית (האחרון)

קמע הגנה שקיבלתי כשאורצ'וק נולד, שעשו מגרגירי אספנד.

אספנד זה בגלל הערבים. הגרסה הטהרנית היא ספנדרמד, או ספנד, שזה לאחרונה גם ראשי תיבות של سازمان پژوهشی و نوآوری دفاعی – מכון, או יותר מדויק – ארגון מחקר וחדשנות בהגנה. כדאי לכם ללמוד שם, זה מקנה פטור משירות צבאי או לפחות קיצור שלו.

יחד עם אהורה מזדא – האדון חוכמה (זכר) – שבעת המופלאים, האמשה ספנטה.

זוכרים מה שאמרנו על ש אווסטית? אמשה זה אווסטית ל-אמרטה, ומי שמזהה את שם האלה אמרדאד – אפרין!!! בן אלמוות. וספנטה אתם מכירים מספנטה ארמאיטי – קדוש. אז אלה הם שבעת הקדושים בני האלמוות.

לאהורה מזדא אין חודש בשם הזה, אבל חודש די, הוא מזל גדי (חודש הלידה של איראניום מועשר!), נקרא כך על שמו – دادار، הבורא.

אז יש לנו כרגע חמישה מתוך 12 חודשים, בואו נעשה בהם סדר לפי הסדר, ואז נמשיך בסיפורנו. יאללה?

לחודש הראשון קוראים פרוורדין, Fravard זה נשמה של אב קדמון, ובספיישל נורוז עם דיוויד ניסן הזכרנו את חג האביב הקדום פרוורדיגאן – חג נשמות האבות, וכמה מנהגי נורוז של היום שעדיין משקפים את מנהגיו.

חפירה בלשנית כמו שאני אוהבת

אבל רגע, יש לנו כאן מילה מעולה שאפשר דרכה להראות את גורלו של הצרור –rt- בדיאלקטים השונים של הלשונות האיראניות! שאני אפספס דבר כזה? ברייס יורסלבס, חפירה איז קאמינג.

ראינו כבר בשתי מילים שהצרור המקורי rt הופך באווסטית ל-ש: – aša-arta (MP arda-) "צדק" ו-amәša – amrta. אז כפי שאתם יכולים לנחש, בפרסית קוראים לנשמות האלה פרוושי. כך אנחנו גם יכולים לשער במידה ניכרת של ביטחון שהצורה הפרסית-עתיקה הייתה fravarti ואז הפכה ל-fravard בין פרסית עתיקה לאמצעית. דיברתי על הווקאליזציה של הפוצץ האינטרווקאלי בפרק השפה, נכון? עוד דבר שאני מקווה שאתם זוכרים מפרק השפה הוא שהשפות האיראניות מתחלקות בגדול למרכזיות, שזה הרוב, דרום מערבית שזה פרסית ולהגיה, וצפון מזרחית שזה בקטרית שאין לי מושג בה בכלל.

עכשיו, כפי שבוודאי ניחשתם, כי אתם ממש חכמים, גם בתוך קבוצות הדיאלקטים יש הבדלים. למעשה, קבוצות דיאלקטים זה דבר די פיקטיבי והדבר הנכון יותר לדבר עליו הוא רצף דיאלקטלי (dialect continuum). בואו נדבר על זה שנייה, מבטיחה לחזור לחודשים תיכף. אני רוצה להכיר לכם מונח שיהיה חדש לאלה מכם שאינם בלשנים – איזוגלוסה. איזוגלוסה הוא קו דמיוני על המפה, שמפריד בין תופעות. לפעמים הקו הזה יהיה ישר, ולפעמים מעגל שתוחם תופעה.

למשל אופן הגיית ה-R באזורים שונים שמדברים עקרונית את אותה שפה (בגרמניה יש … באיטליה יש … באנגלית יש…). ירושלים, כידוע, איזוגלוסות סביב לה. רובן קשורות לאוצר מילים, אבל גם האיזוגלוסה של החלפת ש-ס: סשק, אושיסקין (או שזה הנכון? אני תמיד מתבלבלת). יש איזוגלוסה בצפון ת"א של הגיית ת' כ-צ' (זה קרה, אגב, גם בגרמנית, אם תשוו לאנגלית, הולנדית ולשונות סקנדינביה). ככל שיש יותר איזוגלוסות משותפות שתוחמות קבוצת דיאלקטים, כך אפשר להגדיר אותם כקבוצה. אבל יכול מאוד להיות שחלק מהדיאלקטים בקבוצה יהיו תחומים באיזוגלוסה אחרת שאינה כוללת את כל החברות האחרות בקבוצה, וכן כוללת דיאלקטים מבחוץ. כך שהדבר הנכון הוא לדבר על רצף דיאלקטים. קיצר, איפה היינו?

כן. אז כאן יש לנו איזוגלוסה שמסכסכת בין הלשונות המרכזיות, עד כדי כך שבעבר החלוקה המקובלת הייתה מזרח-מערב (לקח זמן עד שהבינו שהשפות הצפון-מערביות חולקות יותר איזוגלוסות עם המזרחיות מאשר עם הדרום-מערביות).

למדית עצמה אין תיעוד, אבל יש לה המוני בנות מתועדות, דיאלקטים חיים, גוססים ומתים. והיא גם השאירה השפעות ניכרות על הפרסית העתיקה.

באווסטית, שהיא שפה מרכזית-מזרחית, הריאליזציה של הצרור rt היא ש. ובמֶדית, לשון מדי, שהיא שפה מרכזית-צפונית, היה שיכול אותיות: -tr-. אבל רגע, זה לא הכול! כאשר יש פוצץ (בעברית – אות בגד כפת דגושה) לפני עיצור אחר, לא משנה איזה עיצור – הפוצץ מתחכך. כלומר בגדול הופך לאות בגדכפת לא דגושה, ולפעמים עובר עוד שינויים שנחסוך לכם כאן. אז -tr-  הופך ל-θr-.

יש לכם כוח לעוד? טוב, לי יש. אבל קודם נסכם רגע:

הצרור -rt- נשאר בפרסית (איראנית דרום מערבית), במעבר מעתיקה לאמצעית הוא יהפוך ל-rd.

הופך ל-š באווסטית (איראנית מזרחית).

ועובר שיכול ואז חינכוך (כלומר הופך לחוכך) במדית, שהיא איראנית צפון מערבית: rt > tr > θr. החלק של החינכוך הוא איראני כללי, ותכל'ס קורה גם בעברית: אותיות בגד כפת הן פוצצים במקור, שמתחככים בסביבות פונטיות מסוימות (בגדול – אחרי תנועה, אלא אם כן מכפילים אותם).

הייתם חושבים שזהו! הא! אני רק מתחממת!

θ היא אות קשה להגייה, גם לרוב הישראלים. לדוברי עברית הפתרון בדרך כלל יהיה ת או ס, בפרסית, אי שם במעבר מעתיקה לאמצעית, היא הפכה פשוט ל-ה'. כלומר נשאר ממנה רק הנישוף. וכך ח'שית'יה – מלך – הפך לשאה, שאתם מכירים. אז פרות'רי נשאל לפרסית, ואנחנו מכירים אותו מפרסית אמצעית בעיקר כ-פרווהר. כן כן, התליון הלאומני המפורסם שלי, זה שמייצג את נשמות האבות הקדמונים, או את הניצוץ האהוראי שיש בכל אחד מאיתנו, ומשמש בכתובות הסלע האח'מניות לצייר את אהורה מזדא, למרות שעקרונית לא אמורה להיות לו צורה.

בפרסית חדשה אי אפשר לומר פרווהר, כי בגלל הערבים האלה, אנחנו כבר לא יכולים לבטא צרור עיצורים בתחילת מילה. לכן קוראים לו בפרסית חדשה far(a)vahar או foruhar.

כמעט סיימנו עם הצרור הזה, אבל אי אפשר בלי לציין שההתפתחות של הצרור המקורי -tr- בפרסית עתיקה, כנראה דרך θr אבל זה שלב לא מתועד, הוא בכלל ç. לכן המספר שלוש – three באנגלית ואיזושהי צורה דומה ברוב הלשונות האחרות (trois, tri, drei…), הוא בפרסית se. למלך ארתחשסתא קראו בפרסית עתיקה ארתחשסה, למרות ששמו בפרסית אמצעית – ארדשיר – משקף את הצורה המדית *אַרְתַחְשַׁהְרַה (ארתה אתם כבר יודעים – צדק, ו-חשת'רה זה ממלכה: סנסקריט קשטרה, כי שם לא היה חינכוך של פוצצים בצרורות, ופרסית של היום שהר – עיר). לכן כשיש לנו מילה כמו fravahr אנחנו יודעים בוודאות (יחסית, יחסית. אין ודאות מוחלטת בעולם חוץ מהמוות ומס הכנסה. מאיזה סרט זה?) שהיא שאולה ממדית.

מה עוד אפשר ללמודים מכל מה שעבר על הצרור המסכן הזה, שאנחנו מדברים עליו כבר שעה?

שאיזוגלוסות הן לא רק במרחב אלא בזמן. כלומר תהליכים שעברו על שפה לפעמים ממשיכים ולפעמים עוצרים מתישהו. לכן נכון לומר "הוא משתמש בְּפָנָס", אבל לא נכון לומר "הוא עובד בְּבַנְק", כי החינכוך של בגד כפת כשאינו אחרי תנועה פסק מתישהו ואינו עובד על מילים שנשאלו אחרי נקודה זו. אבל מה שהתחכך התחכך, גם אם העיצור שלפניו מבוטא כשווא נח (הוא למעשה נע או מרחף, אבל עברית חדשה ממש לא מבטאת שוואים נעים ונחים בהתאם לביצועים של לפני 2000 שנה). וכך תּוֹקְפָנִים וצָלְבָנִים נשארו עם חוכך. כלומר, לפי החוקים היבשים. הדוברים של היום עדיין ממשיכים להחיל את התהליך שאמור היה למות, ולכן שומעים גם את הצורות הלא נכונות, שלא נחזור עליהן כאן כי זה לא חינוכי.

אז איפה אנחנו רואים כאן את הכרונולוגיה היחסית של התהליכים הפונולוגיים האלה?
שיכול rt ל-θr במדית קרה בזמן שהחינכוך לפני עיצור אחר היה עדיין פעיל. אבל הפיכת הצרור tr/θr ל-ס' בפרסית, כבר לא היה פעיל בזמן שנשאלו המילים המדיות לפרסית עתיקה, אחרת היה לנו ç במקומות שעכשיו יש לנו HR.

חוזרים לרשימת חודשי השנה

זהו, סיימתי. החודש הראשון (בערך חופף למזל טלה) הוא פרוורדין על שם נשמות האבות, או הניצוצות האהוראים שבכל אחד מאיתנו. באחד בפרוורדין מתחיל שעון הקיץ.

ארדיבהשת, המקביל פחות או יותר למזל שור – אמרנו – על שם האמשה ספנטה אשה והישתה – הצדק הטוב ביותר.

ח'רדאד, מזל תאומים פחות או יותר – על שם האמשה ספנטה הנקבית האורוטט – "שלמות, כֻּלִּיּוּת" (<ראיתם כמה נקודות בתוך האותיות?).

תיר, החודש שמקביל פחות או יותר למזל סרטן, הוא על שם האלוהות תישתריה. אמרנו שיש אמשה ספנטה, שהם שבעת המופלאים, אבל יש גם אלוהויות משניות בשם יזתה yazata – מילולית – נסגדים, אלה שיש לסגוד להם – שכוללים גם כל מיני תכונות ואלמנטים (שנייה, עוד לא הגענו לאלמנטים) שלא מכוסים על ידי האמשה ספנטה, ומבוססים ברובם או בחלקם על ישויות הודו-איראניות טרום זורואסטריות, או על ישויות שהיו במקום שאנחנו קוראים לו היום איראן, עוד לפני הפלישה הארית. זה לא אומר שהם נוספו אחר כך. לתישתריה מוקדש ההמנון השמיני של האווסטה.

מהמילה יזתה באות חלק מהמילים ל"אל" – איזד (האיזדים המסכנים הם פשוט עובדי האל. למה מסכנים? אתם אולי מכירים אותם בשם יזידים. עכשיו מובן?), ו-יזדאן, שהוא רבים אבל גם יחיד, קצת כמו אלוהים. בגמ"ד יש בהתחלה הקדשה בפרסית אמצעית – פד נאם י יזדאן – בשם האלים. עכשיו אתם יודעי ח"ן, כי אנשים שלא מאזינים לאיראניום מועשר לא יודעים מה כתוב שם… יש גם שמות תיאופוריים עם האלמנט יזד, המפורסמים ביניהם הם המלכים הסאסאניים הנקראים יזדגרד. אחד מהם הקים את העיר יזד במרכז איראן, שעל הדיאלקט של השכונה היהודית הצפונית שלה עשיתי את ה- MA שלי.

יש המזהים את תישתריה עם סיריוס – הכוכב הזוהר ביותר בשמים, שהוא בעצם מיני-קונסטלציה. יש לכם כוח לאטימולוגיה עממית וקצת הסתבכויות והתרות? נעשה את זה פשטני הפעם: תיר בפרסית של היום זה גם חץ, ויש בכל מיני מיתולוגיות הודו אירופיות ומזרח תיכוניות קישור בין סיריוס לבין חץ שנורה אליו, או שהוא עצמו חץ שעף בשמים. אבל המילה לחץ היא בכלל tiγra  בפרסית אמצעית, כלומר מדובר בשתי מילים שונות לגמרי שהפכו הומונימיות בפרסית חדשה. חפירות נוספות על תישתריה אפשר למצוא בקישור ששמתי בפוסט.

היום תיר הוא שמו של כוכב חמה, לא ברור אם קשור לאלוהות. לסיריוס, הוא תישתריה המקורי, קוראים בכלל שבאהנג – מנגינת לילה. אין לי מושג למה.

אז על מה אחראי תישתריה? הוא זה ששחרר את המים הכלואים באוקיינוס השמיימי ווּרוּקַשַה. בקרב על שחרורם הוא מופיע תחילה כנער בן 15, אחר כך כשור זהוב, ולבסוף כסוס לבן, הוא מפסיד בקרב לאפאושה, ששומר על המים הגנובים, ומנצח בסוף רק כשאהורה מזדא בכבודו ובעצמו מקריב קרבן, ואז המים הכלואים מחולקים בין שבע היבשות (יבשת בעת ההיא – כשור, המילה שהיום משמעותה "מדינה". קודם ראינו ש-חשת'רה – ממלכה, הפכה לשהר – עיר). ואז באים גשמי ברכה. האם הם באים בחודש שנקרא על שם האל משחרר המים. מה פתאום! כמו תמוז, האל השומרי שעל שמו נקרא אותו חודש בלוח השנה הבבלי, החודש שנקרא על שמו הוא החודש השחון ביותר, שבו הוא בצרות גדולות. יש עוד כמה סיפורים על המלחמות של תישתריה, כולם קשורים  למים ולירידת הגשמים.

הגענו לחודש החמישי, הוא חודש מרדאד על שם אלת האלמוות אמרטט, מקביל בערך למזל אריה, אחר כך שהריוור, שמקביל בערך למזל בתולה, ונקרא על שם חשת'רה-ואיריו, המלכות הצודקת או הגברית. תיר, מרדאד ושהריוור הם חודשי החופש הגדול. רחמנות על ההורים האיראנים! לא רק שהחופש הגדול הוא שלושה חודשים, אלא שאלה חודשים של 31 יום!
כן. הסיבה שאני אומרת מקביל *בערך* למזל, היא שהשנה החדשה אמנם נכנסת בשנייה המדויקת שבה השמש עוברת מדגים לטלה, אבל החודשים עצמם לא מסונכרנים בדיוק עם המזלות: פרוורדין מתחיל ביום מעבר השנה אם המעבר היה לפני 12 בצהריים, וביום שאחרי אם המעבר היה אחרי 12 בצהריים. ששת החודשים הראשונים הם של 31 יום, ואז חמישה של 30, והאחרון 30 או 29, תלוי מתי נכנסת השנה החדשה.

עד עכשיו היה לנו דפוס ממש יפה של חודש שצריך לחפור עליו מאפס, ואז שני אמשות ספנטות, אחד במין סתמי ואחת במין נקבה. אני מצטערת להרוס את הדפוס הזה, עכשיו הילדים חזרו לבית הספר ויש לנו שלושה חודשים רצופים שאינם קדושים בני אלמוות אלא יזתות ואפילו אלמנטים מקודשים, שטרם הגענו אליהם בסיפורנו! להזכירכם, בסיפור הבריאה שהתחלנו לספר, העולם טרם נברא!

החודש השביעי הוא חודש מהר. באחד במהר מתחיל שעון החורף, והילדים חוזרים ללימודים. מהר מקביל בערך למזל מאזניים, והיזתה שהוא נקרא על שמו הוא אל הודו-איראני משותף קדום, היחיד שהוא טוב גם בהינדואיזם וגם בדת הזורואסטרית, ונקרא בסנסקריט מיתרה. השם התיאופורי מיתרה-דאתה, "מיתרה-נתן", מתועד ביוונית כ- מית'רידטס (שם נפוץ ביותר, נתתי בגוף הפוסט קישור לוויקיפדיה תראו כמה מית'רידטסים, ואלה רק המתועדים! ועל שם מית'רידסט השישי מלך פונטוס, יש גם פרקטיקה בשם מית'רדטיזם, שאל תנסו אותה בבית, של לבנות חסינות בפני רעלים, כמו שעשה דרד פיירט רוברטס עם האיוקאין.

אצלנו בתנ"ך השם מתועד כ"מִתְרְדָת הגזבר" המופיע בספר עזרא. היום השם עדיין קיים, בתור מהרדאד.

אז בואו נראה אתכם. אם בסנסקריט זה מיתרה, ואם יש תיעוד למית'רידסט ולמתרדת, מה אתם יכולים לומר לי על שם החודש מהר בפרסית?

אני אגלה לכם בסוף החפירה הקטנה, בינתיים אתם יכולים להמשיך לחשוב.

בעוד אתם חושבים, אספר לכם שמהר זה היום גם שמש, גם אהבה, בעיקר בלשונם של הטַהֲרנים (כשאני מקדישה ספר בפרסית, אני בד"כ כותבת – בא מהר י ג'אודאן – באהבה נצחית. איראנים הם דרמטיים כאלה ואני מקדישה להם בדרמטיות). חוץ מהחודש השביעי, זה גם שמה של סוכנות ידיעות. משחק המילים על שמש ואהבה מופיע בהרבה שירים, כולל חלק מהשירים הלאומיים של איראן, שיהיו הנושא לפרק הקרוסאובר-עריות עם איראן בקטן (מי שדחוף לו – יכול לשמוע שם כבר עכשיו חלק מהפרקים הקצרים והערוכים על המנונות איראן). למשל בהמנון הנוכחי – מהאופק הפציעה שמש המזרח, יכול להיות גם האהבה המזרחית הרימה ראשה מהאופק. ובאי איראן, ההמנון העל-זמני, יש שורה – החומר שממנו עשוי גופי, ספוג במימייך, באדמתך ובאהבתך/בשמש שלך. ובהמנון הקאג'ארי יש – זרחי בשמיים כמו השמש הנצחית או כמו אהבה נצחית (אותו מהר י ג'אודאן שאני משתמשת בו).

אם עדיין לא הגעתם למסקנה, אז תמשיכו לחשוב על השם מהר, שהוא גלגול של השם מיתרא, ואני אספר לכם בינתיים שמיתרא היה אל השמש, הידידות והבריתות – בסנסקריט מיתרם (במין סתמי!) זה גם חבר, ושפולחן מיתרה הגיע גם עד לרומא! דיברתי על זה בשיחה עם חשי אזאד, שתעלה בלי נדר בשבוע הבא, אחרי שעומר סנש מפודקסטיקו יצליח להציל לי את הסאונד, או אחרי שאקיים איתו שיחת פיצוי, בחיים או בסקייפ. מתברר שלאמנות הלחימה פהלוואני יש שורשים עמוקים והיא מתחילה בפולחן מיתרה.

אז הצלחתם לחשוב על הדרך שעבר השם מיתרה עד שהפך למהר? ברור שבפיצול בין הענפים ההודי והאיראני, mitra הופך באיראנית ל- miθra, כי פוצץ לפני עיצור אחר מתחכך. אבל גם אמרנו שבאיראנית דרום מערבית, דהיינו בפרסית, הצרור הזה הופך ל-ç. כלומר אילו זו הייתה התפתחות ישירה, היינו מצפים למשהו כמו miça (מיסה, בערך, שאמור להפוך ל-מֶס בפרסית חדשה). ה-ת' בשם התאופורי, שמתועד גם בפרסית עתיקה עצמה, מעיד על כך שהשם נשאל ממדית, וכפי שאנחנו זוכרים, בזמן הזה המעתק tr > ç  כבר לא עבד.

אז זה חודש מהר. החודשים הבאים הם אבאן – מילולית מימים (רבים של מים), החודש של מזל עקרב, שמזכיר לנו שבחשוון ירד יורה ועל גגי רקד, ובמקביל למזל קשת חל אד'ר, שזו מילה קדומה לאש (אד'ר-פאדגאן שהפך לאזרבייג'אן, הוא בעצם מחנה האש). שניים מהאלמנטים המקודשים, שתיכף נגיע אליהם. אד'ר מסתיים בתקופה הכי חשוכה של השנה, וברור שבתפר הזה בין אד'ר לדי יהיה חג אור: שב-י ילדא, מילולית "ליל המולד" (ילדא זה שם ארמי), כי אז השמש נולדת מחדש. בלילה הזה, הארוך ביותר בשנה, עושים ליל שימורים. הגדולים מספרים סיפורים לקטנים עד אור הבוקר, ואוכלים דברים אדומים בדגש על אבטיח שנשמר מהקיץ בטכניקה מיוחדת שמצאתי באינטרנט וחשבתי לנסות, אבל הקיץ כשכל אבטיח הוא 60 ש"ח, אני לא בטוחה שאקנה אחד לניסוי שלא בטוח יצליח. ואוכלים גם רימונים ותפוחים אדומים.

דֵי כבר אמרנו – החודש של מזל גדי, שנקרא על שם הבורא, בהמן – החודש ה-11, חודש המהפכה, על שם ווהו מנה המחשבה הטובה, ואספנד, או ספנדרמד – על שם ספנטה ארמאיטי, הדבקות הקדושה, אשתו וכמובן בתו של אהורה מזדא.

המתוק הזה בא באמצע ולא מחקתי את השיחה איתו. הסוס – מעשה ידי ענתי.

סיכום חודשי השנה על פי עונות

אביב:
פרוורדין
על שם הנשמות,
ארדיבהשת על שם האמשה-ספנטה אשה והישתה, הצדק הטוב ביותר,

ח'רדאד על שם האמשה-ספנטה "שלמות",
קיץ:
תיר
על שם היזתה תישתריה, שאחראי על הגשם פחות או יותר,
מרדאד על שם האמשה-ספנטה "אלמוות",
שהריוור על שם האמשה-ספנטה "מלכות גיבורים"
סתיו:
מהר על שם היזתה מיתרה – אל השמש, הידידות והבריתות,
אבאן על שם האלמנט המקודש מים
אד'ר על שם האלמנט המקודש אש,
חורף:
די על שם הבורא (דאדאר)
בהמן על שם האמשה-ספנטה ווהו מנה, המחשבה הטובה
ואספנד על שם האמשה-ספנטה ספנטה ארמאיטי, הדבקות הקדושה.

אז נחזור לרצף הסיפור.

הכרזת מלחמה, הסכם למלחמה – בריאת העולם:

הביצה – שהריוור (מתכות)

המים – האורווטט

האדמה – ספנטה ארמאיטי (נו ברור, אמא אדמה)

האש – אשה והישתה (שזה חמוד אבל מקרי)

הצמחים – אמרטט

הבקר – ווהו מנה

האדם – אהורה מזדא.

הו וואו, תסתכלו על השעון, או יותר נכון על הגרון שלי. ועוד צריך לערוך. נראה לי שנשאיר כרגע את העולם במצב המשעמם הזה, שבו נשאר ללא תנועה שלושת אלפים שנה, ובבלת"מ הבא נחזור לתקיפת אהרימן, להבין מה תפקידנו בעולם ונראה לי שכבר נצטרך בלת"מ שלישי בשביל לאן אנו הולכים.

שיר לסיום

השיר של קיוסק היום נקרא "הלילה הלך", ובחרתי אותו כי כבר כמה שעות הוא מתנגן לי בראש, אז סימן שזה השיר הנכון לפרק.

ענייני מנהלה והבעת הערכתכם

שתפו את הפרק בבקשה! אם אהבתם, אתם מוזמנים לשתף עם איזו מילה טובה, ואם לא אהבתם – שתפו עם איזו מילה רעה, פרסום זה פרסום.

אני מזמינה אתכם גם לחבב את הדף איראניום מועשר – הפודקאסט בפייסבוק, ואף להצטרף לאיראניום מועשר – הקבוצה ולהשתתף בקבלת החלטות מהחלטות שונות. אני עושה סקרים כל הזמן…

מי שרוצה להביע את הערכתו לכל מה שאני עושה בשבילכם, יכול לעשות זאת במגוון דרכים: לרכוש ספרים של הוצאת זרש, ולעודד את חבריו לעשות כמוהו. יש לנו שני ז'אנרים עיקריים – ספרי חנונים וספרי בישול טבעוניים. חלק מהספרים שנמכרים באתר הם לא של ההוצאה, אבל זו עדיין דרך להביע הערכה… אפשר ומומלץ גם להמליץ למנהלת הרווחה הקרובה אליכם או לוועד העובדים שלכם לרכוש מאיתנו ספרים או שוברים כמתנות חג ויומולדת. אפשר לשלב עם שוקולד של יער הקקאו.

הדרך השנייה היא להזמין אותי להרצאות למסגרות שמשלמות היטב, והדרך השלישית היא פשוט לקנות לי קפה, תודה לאלה שכבר קנו לי קפה – היה טעים, מעורר ומחמם-לב!

תקציר הפרקים הבאים

זכרו! כל תוכנית היא בסיס לשינויים!

בשבוע הבא (אני מקווה!) נשוחח סוף סוף עם אמן הלחימה חשי אזאד (או בשמו האוסטרלי – קאשי אזאד), שהפרק איתו נדחה פעם אחת מסיבות לוגיסטיות ופעם שנייה מסיבות טכנולוגיות. סעעעעעעעעעמק. הפרק הזה יהיה באנגלית.

פרק 30 (3.9)  יהיה קרוסאובר-עריות-פוליגמי עם איראן בקטן. קיבלתי את כל חומר הגלם של חמשת הפרקים הקצרים שלי עם חנה ג'האן פרוז, על המנונות איראן במאות ה-19-20, ואני נותנת לכם אותם כמעט בלי עריכה, ועם עוד המנון בונוס ופדיחה של ונצואלה מול אחמדי-נז'אד.

פרק 31 (10.9) הוא עדכון עם מעיין אשכולי מהתקדמות ספרנו "המלכה". בינתיים אתם יכולים לקרוא על ההתקדמות בקבוצת הפייסבוק הסגורה של הספר: המלכה – רומן היסטורי..

פרק 32 (17.9) הוא קרוסאובר עם היסטוריה גדולה בקטנה. אנחנו כבר נמצא נושא, העיקר לדבר שוב עם ניל בר (וגם עם עודד פוירשטיין ועם רוני אגסי, שאני גם מאוד אוהבת ומעריכה!)

בפרק 33 (24.9) יהיה הפרק המשותף עם הפודקסט של התנ"ך עם ד"ר ליאורה רבידועם דברי הימים של ד"ר אילן אבקסיס על אחשוורוש. אמנם ההצבעה הייתה חד משמעית בעד פרק שיעלה בראש השנה, אבל התברר ששותפיי עסוקים ביותר!

פרק 34 (1.10) יהיה הפרק הנכסף על יהודי איראן, עם פרופ' דוד ירושלמי, שיש לו גם חלק לא קטן בהיסטוריה האישית שלי (למשל העולם לא היה מקבל את שני ילדיי הגדולים ללא תיווכו!). לא אקטואליה, רק היסטוריה!

בפרק 35 (8.10) נארח את שי סקונדה ונדבר איתו על קשרי ישראל-איראן בתקופת התלמוד. שי כתב דוקטורט מאוד מגעיל בנושא נידה, והוא אחד התלמודיסטים האיראניסטים המובילים בעולם כיום. מאז שהתחלתי להבטיח לכם אותו חלו שינויים עצובים בזירת לימודי איראן-תלמוד, ואני מניחה שנקדיש חלק לא מבוטל מהפרק לדבר על יעקב אֶלְמַן, החלוץ בתחום, שהלך לעולמו לפני כשבועיים.

בקנה יש לנו שיחה עם רובי נמדר על שירה פרסית, עם גיא ארש לויאן על ספרו "שרוכים", עוד שיחה עם יסמין שלום מוטהדה על נשים איראניות חזקות, עוד שיחה עם אורי גולדברג, הפעם על החוקה האיראנית, שיחות עם אנשי תקשורת ישראלית בפרסית כמו נויד טוביאן, שירלי שמסיאן ואולי אפילו מנשה אמיר, קרוסאובר עם הפודקאסט "שרת התרבות", של עידו קינן, שנדחה כי יש לו 20 פרקים מוקלטים שהוא צריך עוד לערוך, וכפי שהבטחתי – בבלתמים הבאים נמשיך לברר מאין באנו, לאן אנו הולכים ומה לעזאזל אנחנו אמורים לעשות באמצע.

אתם מוזמנים לכתוב לי עוד הצעות ובקשות. אם נהניתם – הפיצו לכל עבר עם איזו מילה טובה. לא נהניתם? הפיצו עם מילה רעה, פרסום זה פרסום. אה, כן. וביקורת בונה תתקבל בשמחה בפרטי ותילקח בחשבון.

9 מחשבות על “פרק 28 | חודשי השנה ואלוהויות זורואסטריות

  1. נעם הגיב:

    החודשים וספירת השנה הם חודשים ירחיים, כמו באסלם? מה שאומר שזה לא קבוע לפי מזלות או לפי עונות השנה
    ואם הם מעברים חודשים (מלשון עיבור), כמונו, איך זה מסתדר עם האסלם וחודש הראמאדן?

  2. podcast_201qbq הגיב:

    היי נעם, שנה טובה 🙂
    החודשים היו ירחיים במקור, בתקופה האח'מנית…
    השנה האיראנית היא שמשית והחודשים שרירותיים: 6 חודשים של 31 ימים, 5 של 30 ואחד של 29 או 30, תלוי מתי נכנסת השנה החדשה.
    הצומות וימי האבל נקבעים לפי הלוח המולסמי וזזים על פני השנה, והחיים עצמם מתקיימים על פי לוח השנה האיראני, תוך התחשבות בלוח המוסלמי. למשל הבחירות מתקיימות בד"כ בח'רדאד, אבל ב-2017 מכיוון שרמצ'אן יצא בח'רדאד אז הבחירות הוקדמו לארדיבהשת.

תגובתך